פגיעה ברקמת הכליה או בתפקודה גורמת למחלה כרונית שמכונה "אי ספיקת כליות". הפגיעה בתפקוד משפיעה בצורה דרמטית על הגוף, כי הכליה אחראית לסנן מהדם נוזלים וחומרים מומסים ולהוציאם מהגוף באמצעות מתן שתן. כאשר התפקוד של הכליות נפגע, עלולים להצטבר חומרי פסולת, ישנה הפרעה למאזן המינרלים וקיימת הפרעה בתהליך הייצור של חומרים חיוניים כמו ויטמין D וההורמון אריתרופואטין שמעודד יצירת כדוריות דם אדומות.

כמחלה כרונית, אי ספיקת כליות נוטה להחמיר ולאחר מספר שנים היא עלולה להפוך למחלת כליה סופנית. במצב כזה אין ברירה אלא למצוא תחליף לכליה שאינה מתפקדת ואת זה עושים במחלקות נפרולוגיה של בתי החולים. התחליף עשוי להיות טיפולי דיאליזה או השתלת כליה, כאשר לרוב השתלה מקבלת עדיפות עבור חולים מתאימים שעברו הכנה ייעודית.

חשוב לזכור שרקמת כליה שהפסיקה לתפקד ומתה לא יכולה לחזור לתפקוד. המשמעות היא שניתן להקטין את ההידרדרות בתפקוד הכליה, אך לאי ספיקת כליות סיבוכים רבים שנוטים להחריף ולפגוע במערכות שונות בגוף ואף בכליה עצמה. זו הסיבה בגללה צריך לזהות ולטפל מוקדם באי ספיקת כליות ובגורמי הסיכון שלה.

מה גורם לאי ספיקת כליות?
באופן כללי, גורמי הסיכון לאי ספיקת כליות מחולקים לכאלה שפוגעים גם ברקמת הכליה ובתפקודה וגם בלב ובכלי הדם, לסיבות ייחודיות שמשתנות ממטופל למטופל ולסיבוכים שנובעים מהפגיעה ברקמת הכליה ועלולים להחריף אותה עם הזמן.

גורמי הסיכון שפוגעים גם ברקמת הכליה ובתפקודה וגם בלב ובכלי הדם הם אלו שאותם קל יחסית לצמצם. בראש ובראשונה, ברשימת גורמי הסיכון הללו נמצאים הרגלים מסוימים של אורח חיים ובהם עודף משקל, לחץ דם גבוה, יתר שומנים בדם ועישון. קיומם של גורמי סיכון אלו, ביחד או לחוד, גורם להזדקנות הכליות ומעלה משמעותית את הסיכוי להופעת המחלה.

כך תצמצמו את גורמי הסיכון
אנשים בריאים עם רקע גנטי טוב, או כאלה שיש להם היסטוריה של מחלות לב וכלי דם במשפחה אך הם מטופלים היטב ושומרים על אורח חיים בריא, חווים ירידה מינימאלית בלבד של תפקוד הכליות. לשם השוואה, שיעור המחלה בקרב אנשים שלא שומרים על עצמם ומגיעים לגיל 80 הוא 30%, בעוד אצל אנשים בריאים הוא עומד על 10%.

לסיכום, אי ספיקת כליות היא מחלה שעלולה להחמיר ולהפוך לסופנית. הדרך למנוע את הצורך בטיפולי דיאליזה והשתלת איברים היא לשמור על אורח חיים בריא ולצמצם את גורמי הסיכון. לבסוף, יש לזכור שאם הכליות נפגעו כבר לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו אלא רק למנוע נזק נוסף באמצעות טיפול תרופתי.