גלית ויצמן נחתה מפריז ביום רביעי שעבר וכמה שעות לאחר מכן אושפזה במחלקה לזיהומיות א' של המרכז הרפואי הלל יפה, שנפתחה 5 ימים קודם לכן. היא מוגדרת במצב קל, אבל זו לא בדיוק החזרה לה קיוותה.

למרות זאת, היא מנצלת את הזמן בצורה יצירתית במיוחד - היא מציירת ומאיירת את תחושותיה, גם לצוות. ביום שישי האחרון כתבה להם שבת שלום לצד ציור משעשע, לדוגמא ואפילו טרחה לעשות שלט עם מסרים לקהל הרחב בנוסח התקופה – "תישארו בבית".

"הצוות פה עושה עבודה נהדרת. הם מקסימים וקשובים, ומבינים שכולנו פה במצב לא פשוט. משתדלים שיהיה לנו הכי טוב", היא מספרת בעודה מגיעה לאסוף את ארוחת הצהריים מהחלון הייעודי, דרכו מועבר ציוד ומזון למטופלים ביום יום.

את החודשים שקדמו היא העבירה בשנת שירות בהתנדבות בבית ספר יהודי בפריז תחת המטריה של הסוכנות היהודית, אשר החזירה את כל שליחיה, לאור התפשטות הנגיף בצרפת בשבועות האחרונים. עם חזרתה ארצה, כבר הרגישה לא בטוב, ואמה הזמינה את מד"א לקחת דגימה. כאמור, מהר מאוד מצאה עצמה מועברת למרכז הרפואי הלל יפה, לאחר שנמצאה חיובית לנגיף.

"אנחנו משתדלים להעביר את הזמן בצורה הנעימה ביותר שאנחנו יכולים"- היא מספרת על עצמה ועל מטופלים נוספים. "אני למשל לא ציירתי בערך מבית הספר היסודי. אמא שלי, שהיא אמנית, נתנה לי חוברת ציורים וצבעים לפני שיצאתי מהבית, ועכשיו זה משמש אותי כאן, במחלקה. זה גרם למטופלים האחרים להתחיל להיות יצירתיים גם. יש כאן מישהו שעושה אוריגמי, ומישהי שהחלה לכתוב. ממש 'שגרת מטופלי קורונה' יצירתית שכזו, היא מסכמת.

התקשורת עם הצוות נעשית כאמור דרך האינטרקום והקיר השקוף. את התמונות היא תולה על הקיר מול עמדת הצוות (היא ביקשה והם נענו בשמחה). עכשיו רק נשאר לה להבריא ולחזור הביתה.

"התגעגעתי לחיבוק הישראלי כשהייתי בצרפת", היה מסכמת ואפילו מתלוצצת, "חיבוק מרפקי זה לא ממש זה. נקווה לחיבוק אמיתי בקרוב".