המצב בישראל מורכב ומאתגר מאי פעם. בזמן שאנחנו נלחמים באויבינו בגבולות, מתמודדים עם רקטות על יישובי הדרום, מרכז והצפון ועוסקים בהחזרת החטופים היקרים שלנו, מתחת לפני השטח מתרחשת מלחמה אחרת – מלחמת ההישרדות של העסקים הקטנים ובינוניים, מאז פרוץ המלחמה נסגרו 75 אלף עסקים וב-2024 נסגרו הכי הרבה עסקים מאז הקורונה, אני כתושב העיר נתניה, רואה את המשבר הזה מקרוב. המצוקה העסקית הקשה שנובעת מהאיומים הביטחוניים וההתעלמות הפוליטית הנמשכת, מחייבת פעולה דחופה.

איום ביטחוני – פחד שמשתק את הכלכלה ,לאורך גבולות המדינה, התושבים חשופים באופן קבוע לירי רקטות ושיבוש מרקם החיים עקב המצב המלחמתי. האזרחים נמצאים בחזית הביטחונית בכל רגע, והעסקים הקטנים סובלים מהשלכות ישירות.

כל יום של אזעקה ושל חדשות ביטחוניות הוא יום של הפסד כלכלי. עסקים לא יכולים להמשיך לתפקד כשהלקוחות לא יוצאים מהבית או העדר תיירות. אין זה סוד שהעסקים הקטנים והבינוניים הם הבסיס לכלכלה הישראלית ולא הפרה החולבת של המדינה, הם מעסיקים אלפי אנשים ומספקים שירותים חיוניים. אלא שהאיום הביטחוני לא מאפשר להם לצמוח, ואפילו מקשה עליהם לשרוד.

אני פוגש בעלי עסקים בעיר נתניה וגם במישור הארצי, שמספקים שירותים חיוניים לא רק לתושבי העיר אלא גם לתושבי הדרום והצפון שמגיעים לעיר, והם חווים ירידה חדה בהכנסות כתוצאה מהמצב הביטחוני המתמשך.



הפוליטיקה משחקת משחקים בזמן שעסקים נופלים



כשמדברים על מצוקת העסקים הקטנים, חייבים לדבר על הפוליטיקה. בשנים האחרונות אנו עדים להתפוררות מתמשכת של המערכת הפוליטית, כשממשלות אינן מצליחות להעניק יציבות כלכלית. גם לעצמאים אנשי המילואים שגויסו בצווי 8, אשר סגרו את העסקים שלהם- לטובת בטחון המדינה, ההזנחה הממושכת והפערים בין ההצהרות הפוליטיות למציאות היומיומית, הם פצעים פתוחים בקרב בעלי העסקים הקטנים בינוניים ולמילואימניקים כאחד, אנו שומעים הבטחות על סיוע והקלות במיסים, אך בפועל העסקים מקבלים עליה משמעותית בארנונה ולעוד מיסים, לצערי אנו היום עומדים מול קיר בירוקרטי שבלתי אפשרי לעבור אותו.

למרות שינויים פוליטיים, שינויי תקציב, ויוזמות חקיקה שונות, המצוקה נשארת. כפעיל מקומי וכלל ארצי כאחד, אני רואה זאת גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית. התוכניות שנראות מצוינות על הנייר לא מצליחות להתממש בשטח, והפוליטיקה רק מעמיקה את השסע בין ההצהרות לבין היכולת המעשית לפעול.



דרוש שינוי: הקריאה להתגייסות אמיתית



אין לי ספק – המצב הביטחוני כאן כדי להישאר. עלינו להכיר בכך שעם כל הרצון לשלום, האיומים הביטחוניים ימשיכו להשפיע על חיינו. אך דווקא עכשיו, על הממשלה להוכיח את עצמה ולפעול לטובת העצמאים והעסקים הקטנים ובינוניים שנמצאים בחזית השנייה – החזית הכלכלית.

כנציג העצמאים בכחול לבן, וכפעיל בוועדות הכנסת השונות, אני קורא לממשלה לנקוט צעדים ברורים ומשמעותיים כדי לשנות את המציאות הכלכלית של בעלי העסקים. יש צורך בהגנה אמיתית על העצמאים – לא רק בהצהרות, אלא במעשים. מענקים שיגיעו בזמן, הקלות במיסוי, וחוקים שיאפשרו לעסקים לשרוד גם בזמנים קשים כמו אלה. בנוסף, עלינו לדרוש התגייסות מערכתית לשיפור תשתיות הביטחון, כך שהעסקים לא ימצאו את עצמם שוב ושוב כפרה החולבת של המדינה ומשלמים את מחיר המלחמה והלחץ הביטחוני.



פוליטיקה מקומית כבסיס לשינוי



במישור המקומי, כמי שפעיל בנתניה, אני מודע לכך שיש לנו הרבה יותר כוח ממה שנדמה לנו. ראשי ערים ומועצות מקומיות יכולים להפעיל לחצים על הממשלה כדי לקדם רפורמות שיסייעו לעסקים הקטנים. בנתניה, עיר מתפתחת וגדולה שמכילה אלפי עסקים קטנים ובינוניים, אני מתכוון להמשיך לקדם תוכניות שיעזרו להחזיק את העסקים על הרגליים, על ידי יוזמות כלכליות מקומיות אותם נעודד כעצמאיים.

לסיכום: העסקים הקטנים ובינוניים הם הלב הפועם של ישראל, והם משקפים את חוסנה של החברה שלנו. בזמן שהמצב הביטחוני מאיים על כל חלקה במדינה והמערכת הפוליטית עוסקת בשיקולים קואליציוניים, עלינו לפעול כדי להעניק להם את הכלים לשרוד ולצמוח. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפקיר את העצמאים והעסקים הקטנים, שהעבודה שלהם היא זו שמחזיקה את הכלכלה ואת החברה שלנו חזקה.

על כולנו, הן במישור הארצי והן במישור המקומי, לעשות את כל שנדרש כדי להבטיח שהעסקים בישראל יוכלו לעבור את התקופות הקשות האלו עם מינימום נזק, מתוך אחריות לאומית אמיתית.

אני מאחל הצלחות לכל בית ישראל, שיחזרו החטופים לשלום לביתם וחיילינו ישמרו על עצמם ויחזרו בבטחה לשלום הביתה.