לקראת חג הסוכות, כשהריח של ההדס מתערבב עם ניחוח האתרוג, אני נזכר בכל שנה מחדש במשמעות הסמלית והעמוקה של ארבעת המינים – אתרוג, לולב, הדס וערבה. חכמינו לימדו שכל אחד מארבעת המינים מייצג טיפוס שונה בעם, יש אחד שיש בו טעם וריח, אחד שיש בו רק טעם, אחד רק ריח, ואחד שאין בו לא זה ולא זה. אך דווקא השוני הזה, הוא שמחייב אותנו לאגוד את כולם יחד, כדי שהברכה תתקיים.
כך בדיוק אני רואה גם את הנוער שלנו. בתפקידי כממונה על תחום הרווחה וקידום נוער בסיכון בעיר נתניה, אני פוגש נערים ונערות מכל גווני הקשת, כאלה שמצטיינים בלימודים, כאלה שמתקשים, כאלה שמלאים חיוך ותקווה, וכאלה שחובקים כאב גדול בשקט. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. שונה. מיוחד. לפעמים לא מובן, אבל תמיד בעל ערך.
החכמה הגדולה בעבודה עם נוער, ובמיוחד עם נוער בסיכון, היא להבין שאין דרך אחת שנכונה לכולם. כמו שארבעת המינים דורשים יחס שונה, כך גם כל נער ונערה זקוקים לגישה אחרת. יש מי שצריך חיבוק, יש מי שצריך גבולות ברורים. יש מי שמחפש הקשבה, ויש מי שפשוט מחפש שיראו אותו.
החינוך האמיתי אינו נמדד ביכולת שלנו להכתיב, אלא ביכולת שלנו להכיל. להבין שהשונות היא לא מכשול, אלא הזדמנות. שהאחדות האמיתית איננה אחידות, אלא קבלה של האחר על כל גווניו, ולפעמים גם על הקשיים והפחדים שהוא מביא איתו.
דווקא בסוכות חג של ארעיות, של פתיחות, של הכנסת אורחים, יש מקום להזכיר לעצמנו שילד או נער שנראה לנו "שונה" או "קשה" הוא בדיוק החולייה החסרה שיכולה להפוך אותנו לחברה שלמה, אנושית ומכילה יותר.
אני מאחל לכולנו חג שמח, חג של איחוד לבבות, חג של סבלנות והקשבה. שנדע לאגוד את כולם ולברך על כל נער ונערה, גם אם דרכם שונה, כי יחד, כולנו שלמים יותר.
בברכת חג סוכות שמח,
ים מאיר קרן, סגן ראש העיר נתניה, וממונה על תחום הרווחה וקידום נוער
|
