חנוכה, עבור היהודי, זהו רגע שבו בעל כורחו הוא מכוון את כל מהותו אל האור. הסיפור הידוע על נצחון האור את החושך, הרוח את החומר , מעטים מול רבים תופס משנה תוקף בימינו אנו . לאחר שנה של מלחמה רבת חזיתות מול אויבים מרים, אנו מרגישים היטב את משמעות הנצחון המר מתוק גם במחיר כבד מנשוא. ועם זאת, יש להתבונן בניסים הקטנים שמתלבשים בטבע של היום יום שלנו, הקפה של הבוקר ללא אזעקה, חזרה לשגרה, התפילה בבתי הכנסיות, השקט הנצחי מול הנרות . בחנוכה האור מבקש את מקומו בעולם, הוא דורש מהיהודי לעצור הכל ולהביט בו, להדליק אותו ולראות את הזוהר שמבטיח את הנצח. ואיש איש נושא את תפילתו ואת תקוותו האישית והלאומית ולא משנה המרחק או השוני שנדמה שקיים בינינו, רב המחבר מזה המרחיק.

השבוע הזדמן לי להתארח בהדלקת  נרות עם משפחה במושב במרכז הארץ, דור של מתיישבים עובדי אדמה שהקימו משפחה לתפארת, בחברה שבה הכל הפך מקוטלג לפי רמה דתית ומשיכה פוליטית,  הגדרת המשפחה הזאת היא כל ישראלית, דור של מתיישבים, עובדי אדמה, מכניסי אורחים, לא ממש דתיים, לא ממש מזוהים פוליטית, אנשים טובים, אוהבי הארץ. הרגע שתפס אותי יותר מכל היה הרגע שבו במהלך הדלקת הנרות שלפה אם המשפחה את הטלפון הנייד שלה , היא פשפשה מעט והעבירה אותו לבנה ״תתפלל עבורם״ ביקשה. על צג הפלאפון הוצגו בזה אחר זה שמות של כ-10 חטופים, ״תקריא את שמם בקול״ היא ביקשה.

האמונה ברגע הזה אל מול נרות החנוכה, מסורת יהודית עתיקת יומין, כשכל מהותה היא רוחנית מעבר למה שהשכל יכול לתפוס, והאישה המדהימה הזאת שזהותה לא מסגירה שום סממן דתי במיוחד, מכנסת את כל הווייתה אל קדושת הנרות ומבקשת, ברגע הזה אמונתה שלה שלמה לא פחות מזה של הרב בבית הכנסת. ברגע הזה ייתכן שכל זכרונות בית אביה עולים לפניה והיא יודעת כוחה של תפילה מהי והיא יודעת כוחו של ציבור המבקש לפדות את שבויו מהו, ואני יודעת שכוחה של אחדות תלויה ברצון לראות את הדומה ולא את השונה, וזה הרגע הזה.



אמא אדמה

השבוע אירחתי בתוכנית ״הפרקליטות ועו״ד״ את עו״ד אורן אבלה העוסק בנחלות, השיח עבר מהר מאוד מכזה משפטי על חלוקת משקים לאידיאולוגיה של מתיישבים. מצוקת החקלאים היא אמיתית והיא דורשת רפורמה עמוקה, הורדת מיסים, תקצוב מדיני, וסיוע רחב בכדי למנוע מענף החקלאות מלהיכחד.

חקלאיים נאבקים בכדי לשמר את המשקים שלהם רווחים וזה כמעט בלתי אפשרי, המים להשקיה יקרים מידי, הרווח נמוך מידי, כח האדם האיכותי הולך ופוחת ודור הנפילים שאוהב את אדמתו עד כלות הולך ונעלם ובמקומו בנים ממשיכים מעדיפים בניינים רבי קומות ולך תשמור על המדינה שלך ככה. המתיישבים מצפון ומדרום, החילונים והמתנחלים כולם עומדים על מגדל השמירה המרכזי של הארץ הזאת, הם קו ההגנה שבגופם מונעים פלישה וכיבוש, הם חיילים בשירות המדינה ללא דרגה וללא צל״ש, בלעדיהם ההגנה היתה רפה והאדמה מרה. מגיע להם עזרה, מגיע לנו שיהיו עוד אנשים כמו האיש ההוא. המלחמה הזאת גבתה חיים רבים וחלקות גדולות של אדמה, של משקים, לולים, רפתות, פירות וירקות. של כל טוב הארץ שגם בימי שגרה נאבקים על תבואתה החקלאים.

ועכשיו ביתר שאת, וחובה על ההנהגה לתת על כך את הדעת ולסייע, זה ברמת דחיפות ראשונה במעלה, יש לאזן בין הצורך בשוק חופשי ומגוון על ידי יבוא מוצרים מחו״ל ואשר מוזילים את המחיר לצרכן לבין שמירה על תוצרת הארץ על ידי חיזוק ענף החקלאות בכל דרך אפשרית, זו איננה פריווילגיה אלא כורח לאומי ממשי, במדינה בה המצב הבטחוני איננו יציב באופן תדיר ועשוי לבודד אותנו מן העולם, או כשמגיפה עולמית פורצת אל חיינו אנו מבינים ביתר שאת כמה אנו זקוקים לתבואה משלנו, לאסמים מלאים בכל טוב הארץ. ושההנהגה תכניס זאת היטב אל סדר עדיפויותיה, לו יהי.

שלכם,

עו״ד ומגשרת ונסה שגיא, יועצת אסטרטגית ופוליטית, מנחת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״

צילום: פרטי