לפי סקר הפסולת השנתי של המשרד להגנת הסביבה, חיתולים מהווים 6% ממשקל הפסולת המיוצרת בישראל. משפחות בארץ משליכות 324 אלף טון חיתולים חד פעמיים בכל שנה ותדירות ההחלפה הממוצעת עומדת על 7 פעמים ביום. מתוך זה אפשר להבין שכל משפחה משתמשת בערך ב-6,400 חיתולים בשנה, מה שמשפיע גם על הסביבה וגם על התקציב המשפחתי.

האור בקצה המנהרה הוא כמובן תהליך גמילה מחיתולים שאליו מגיעים רוב הפעוטות בסביבות גיל שנתיים וחצי. עם זאת, ברור שמדובר על מאבק רב-זרועות שמחייב מעורבות של כל הגורמים הרלוונטיים. למעשה, מתברר שהגן שאליו שולחים את הילד משפיע על סיכויי ההצלחה של תהליך הגמילה לא פחות מאשר ההורים או הפעוט עצמו.

אלו הצרכים האמיתיים שחשובים: כך נראית גמילה נכונה
גמילה נכונה מושפעת ממידת הבשלות הפיזיולוגית והקוגניטיבית של הילד, כמו גם ממידת הנכונות או הרצון שלו לקחת אחריות על עצמו בתחום הספציפי של עשיית צרכים. במקביל, ישנם הבדלים בינאישיים בין מחנכים בכל הנוגע לאופן שבו יש להנחיל נורמות התנהגות ולכן נדרש שיתוף פעולה של נציגי הגן עם ההורים.

מבחינה כרונולוגית, רוב הילדים בשלים לגמילה בגיל שנתיים-שנתיים וחצי וזה גם השלב שבו הם עוברים לאוטונומיה על גופם. מנגד, הבשלות לא מעידה על כך שתהליך הגמילה מתבצע בצורה נכונה: התהליך מושפע מהגישה שבה נוקטים ההורים ומהאופן שבו הם מערבים את אנשי הצוות.

מה ההבדל בין "חיברות מבחוץ" ל"חיברות מבפנים"?
בגישה של "חיברות מבחוץ" המבוגרים נוטלים על עצמם אחריות וכופים את התהליך על הילד, בעוד בגישה של "חיברות מבפנים" הילד הוא זה שמוביל ותפקיד המבוגר הוא לתמוך בו. חשוב מאוד להימנע ממצב שבו בגן בוחרים בגישה מסוימת בעוד בבית מאמצים גישה אחרת, ושיתוף הפעולה חייב להיות חלק בלתי נפרד מהתהליך.

עוד צריך לזכור שאין גישה אחת שמתאימה לכולם. הורים שלא מעוניינים בשינוי דרמטי באורח החיים, גן שבו נהוג שהילדים נגמלים ביחד או ילדים שלא מוכנים לגמרי מבחינה פיזיולוגית וקוגניטיבית לתהליך הגמילה יפיקו תוצאות טובות יותר מהגישה של "חיברות מבחוץ". לעומתם, משפחות שמוכנות לכסות את כל הרהיטים, השטיחים והכורסאות ולספוג פספוסים ייהנו מהיתרונות של גישת "חיברות מבפנים".

באופן עקרוני, תפקידו של הגן הוא להעניק תמיכה להורים ולספק לפעוט תנאים נאותים לגמילה. ההורים מחליטים באיזה גישה לנקוט והם אלו שקובעים את הכללים. בסופו של דבר, סוגיית הגמילה היא עניין של הגננות לא פחות מאשר של ההורים ורצוי לעקוב אחר דפוסי ההתנהגות של הפעוט כדי למצוא פתרונות חינוכיים שמתאימים לו.