סיפור עם ידוע מספר אודות סבא אחד, שמסביר לנכדו שבתוך כל אחד מאיתנו יש שני זאבים - זאב טוב וזאב רע, ושניהם נמצאים במצב של מלחמה. "ומי משניהם ינצח?", שאל הנכד. "ינצח אותו זאב שאתה תבחר להאכיל", השיב הסב.

סיפורנו שלנו מתחיל עם דפנה רטר, מייסדת ומרצה במכללת רטר ללימודי NLP ודמיון מודרך, שיום אחד קיבלה בשורה לא משמחת במיוחד. בנוסף לכך שהבשורה עצמה העיקה עליה, גם תגובות הסביבה לא הוסיפו להרגשתה - ובאותו יום הלכה דפנה לישון בתחושת מועקה קשה.

גם בבוקר המחרת התעוררה דפנה לאותה תחושת מועקה מעיקה, והתיישבה מול המחשב כדי לעבוד ולנסות להסיח את דעתה. למרות זאת, התחושות הקשות המשיכו להציף, אבל הפעם דפנה החליטה לא להתנגד לרגש הזה - אלא לחוות אותו במלואו. לפעמים, כשנותנים מקום לרגשות הקשים במקום להדחיק אותם, יש סיכוי גדול יותר שבסוף הם יעזבו אותנו.

אבל, כמו שאמרנו בהתחלה, לא תמיד החיים מביאים לנו רק את מה שאנו רוצים. למרבה הצער גם זה לא עבד, ולא הוביל את דפנה לשום מקום מלבד להיות "כלואה" בתוך לופ של רגשות מתגלגלים וסוערים. ואז פתאום שמעה דפנה ציפור מצייצת מחוץ לחלון, וברגע שהפנתה את כל תשומת הלב שלה לשם, החוצה - קרה דבר מדהים: היא נזכרה שחוץ מעולם הרגשות הפנימי שלה, יש עוד עולם שלם שם בחוץ, ושבסך הכל הכול כן בסדר.

פתאום הכול קיבל פרופורציות כל כך נכונות. בצורה כזו, במקום לנבור פנימה ולנסות לחוות את הרגשות הבעייתיים - לפעמים גם המבט החוצה יכול לסייע לנו לעודד את עצמנו וגם את אחרים. בעולם טיפולי ה-NLP יש מושג שנקרא ראייה מיקודית לעומת ראייה מרחבית: הראשונה ממקדת אותנו בדברים ספציפיים והשנייה מאפשרת לנו להביט החוצה מעבר לנקודתי.

אז בפעם הבאה כשאתם צריכים עידוד או רוצים לצאת מהדכאון או הבעסה, במקום לשקוע פנימה - הרחיבו את המבט ואת המחשבה החוצה, אל עבר דברים שבאמת נמצאים בחוץ. חפשו חלון שדרכו תוכלו לראות למרחק, הביטו אל עננים בשמיים, צאו מחוץ לבית או עשו הליכה קצרה בטבע, או אפילו חבקו מישהו אחר הנמצא בסביבתכם. אופציה נוספת היא להרחיב את המבט החוצה באמצעות הדמיון, להפליג לכמה דקות על כנפי הרוח ולתת לעצמנו להירגע בתוך נוף אהוב.

כל הדברים הללו אולי נשמעים פשוטים ומובנים מאליהם, אבל החוכמה היא לזכור להשתמש בהם בדיוק כשהם נחוצים. בדיוק באותו אופן בו הם מסייעים לנו, ניתן להשתמש בהם גם כדי לעודד אחרים הנמצאים במצב רוח רע, בדכאון ועוד.

ככה זה בחיים.
לפעמים צריך לדעת מתי להיות מחוברים לעצמנו - אבל גם מתי להתנתק מעצמנו.