|
תמר גבעוני מפרטת: מבחינים בין הרטבת לילה ראשונית לבין הרטבת לילה משנית. הרטבת לילה ראשונית מוגדרת כהרטבה אצל ילדים שמאז שנולדו לא הפסיקו לאבד שתן בלילה, תוך כדי שינה. להרטבת לילה ראשונית יכול להיות מרכיב תורשתי. אם אחד ההורים סבל מהבעיה, קיים סיכון של כ – 40% שצאצאיו יסבלו זו. האחוז עולה, כמובן אם שני ההורים סבלו מהרטבת לילה ובתאומים זהים השכיחות היא של 70%.
נמצא שאצל 23% מכלל הילדים המרטיבים בלילה קיים סיפור משפחתי. גורם נוסף הוא, שלפוחית קטנה – אצל 3\1 מהילדים נפח השלפוחית המרבי קטן יותר, בהשוואה לילדים בריאים מאותה קבוצת גיל ויכולתם לאגור שתן לאורך הלילה נפגמת. הסיבה לכך: התכווצויות בלתי רצוניות של סיבי שריר השלפוחית, הגורמות להקטנת הקיבולת ויכולת האגירה של שלפוחית השתן. גורם גופני נוסף הוא רמה נמוכה של הורמון ADHבמהלך השינה.
בילדים בריאים, מופרש ההורמון בכמות מוגברת יותר בין השעות 22:00 ל- 6:00 בבוקר ובכך הם מייצרים ומפרישים פחות שתן בלילה. מחקרים רבים הוכיחו שאצל 3\2 מהילדים הסובלים מהרטבת לילה ראשונית, לא מתרחש תהליך כזה. אצלם, כמות ההורמון המופרשת בלילה זהה לזו שהילד מפריש במשך היום ולכן הוא מייצר ומפריש יותר שתן בשנתו. גורמים נוספים להרטבת לילה קשורים להרגלי אכילה ושתייה, שינה עמוקה ובעיות רגשיות והתנהגותיות.
הרטבת לילה משנית מוגדרת כהרטבה אצל ילד שהפסיק להרטיב, היה יבש במשך הלילה תקופה של 6 חודשים לפחות וחזר להרטיב. הסיבה להרטבה זו, היא לרוב חברתית, משפחתית או פסיכולוגית.
כאמור, הבשורה הטובה היא, שמדובר בבעיה שאחוזי ההצלחה הטיפולית בה גבוהים. כאשר כיום הטיפול המועדף והחדשני בתופעה הוא טיפול התנהגותי משולב. הטיפול כולל שילוב של תרגול במכשיר הפעמונית, חיזוק מודעות, עיצוב התנהגותי ותרגילים לחיזוק שרירים והתאפקות.
קיימים גם טיפולים תרופתיים, אך מקובל לבחור בהם רק באותם מקרים מעטים בהם הטיפול ההתנהגותי נכשל, כאשר ברור כי מאובחנת בעיה אורגנית מובהקת, או כאשר מדובר בהרטבת יום ולילה. מה שבטוח הוא, שטיפול נכון בבעיית ההרטבה מביא לשינוי עצום באיכות החיים של הילד.
|
