"יש רגעים שבהם חברה נבחנת לא לפי אויביה, אלא לפי תגובתה למה שמתרחש בתוכה; לא לפי עוצמתה הצבאית, אלא לפי מצפונה. ברגעים כאלה, השאלה האמיתית אינה מה עשו הרעים אלא מה עשינו אנחנו.

יש רגעים שבהם נדמה שהמציאות עצמה זועקת. לא בלחש, אלא בקול רם, חודר כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. זו אינה רק תחושת כאב; זו קריאה לאחריות.

כמו מתוך תהום עולה השאלה העתיקה: “איה אחיך?”

והפעם איה ימנו בנימין זלאקה, אחינו? ודמו, כמו אז, זועק מן האדמה.

אך בניגוד לקין, איננו יכולים להרשות לעצמנו להשיב: “השומר אחי אנוכי?”

כן אנחנו השומרים,  כולנו.

נדמה שמשהו יסודי נסדק בתוכנו כחברה. המצפון, היושרה והאחריות ההדדית אותם עקרונות בסיסיים שאמורים להנחות עם שלם הולכים ונשחקים. במקום ערבות הדדית אנו מוצאים אדישות; במקום אמת טשטוש; במקום אחריות הפניית מבט.

קל להאשים הנהגות, ממשלות ונבחרי ציבור. קל לומר שהם מטעים, מרדימים ומסיחים את הדעת. אך האמת הפשוטה והקשה יותר היא שהכוח אינו רק בידיהם; הוא גם בידינו. חברה אינה נוצרת במסדרונות הכנסת, אלא בלבבות אזרחיה.

בנינו ובנותינו עומדים בחזיתות, נושאים על כתפיהם את האחריות להגנה על הבית. הם משלמים את המחיר הכבד ביותר בשם כולנו. אך האחריות אינה מסתיימת בשדה הקרב; היא מתחילה דווקא כאן, בחיי היומיום, בהתנהלות שלנו כחברה. אין לנו על מי להישען אלא על עצמנו ועל הערכים שאנו בוחרים לחיות לפיהם.

הקרעים שבתוכנו ימין ושמאל, דתיים וחילונים הם לעיתים תוצר של שיח שמבקש להפריד במקום לחבר. אך כשם שבגוף האדם יד שמאל תומכת ביד ימין, כך גם אנו זקוקים זה לזה. לא מתוך אחידות, אלא מתוך אחריות משותפת.

מעל לכל חלוקה יש אמת פשוטה: כולנו בני אדם. נבראנו בצלם שווים בערכנו ושווים באחריותנו.

כאשר מוסר, מצפון וערכים נדחקים לשוליים, החברה כולה נפגעת. האלימות כבר אינה תופעה רחוקה; היא כאן, סביבנו בכבישים, בבתי הספר, במרחב הציבורי. זו אינה גזירת גורל, אלא תוצאה של בחירות והבחירה יכולה להיות אחרת.

ימנו בנימין זלאקה ז״ל מסמל עבורי את דמות האדם שהיינו רוצים לראות יותר ממנה בחברה הישראלית: כבוד, צניעות, אהבת אדם, אחריות, אכפתיות ודרך ארץ. לא אידיאל מופשט אלא מציאות אפשרית.

השאלה אינה רק כיצד אנו זוכרים אותו, אלא מה אנו עושים מכאן והלאה. האם נמשיך לעמוד מן הצד או שנבחר להיות שותפים פעילים בעיצוב פני החברה שלנו?

כי בסופו של דבר, המציאות אינה “שם בחוץ”, המציאות היא אנחנו!