בקיץ 2023 נפגעה ק' תושבת אזור נתניה כבת 40, בתאונת דרכים שארעה לה במסגרת עבודתה. העובדת המועסקת בתחום הרפואי, סיימה פגישת עבודה בבית חולים במרכז, ושמה פעמיה לכנס מטעם עבודתה בחיפה. באחד הפקקים המשתרכים בכבישי המרכז, נפגע רכבה מאחור על ידי טנדר מסחרי גדול. מעוצמת ההתנגשות סבלה ק' מטלטלה קשה, ומפגיעות בראש, בצוואר ובגב.

כבר ביום התאונה פנתה ק' לחדר המיון בבית החולים, והמשיכה גם בימים הבאים להתלונן על כאבי ראש וכאבים בגב ובצוואר. היא פנתה למוסד לביטוח לאומי שהכיר בתאונה כתאונת עבודה, ושולמו לה דמי פגיעה עבור תקופת אי-הכושר הראשונית.

אלא שהכאבים לא חלפו. בחודשים שלאחר התאונה המשיכה ק' להתלונן על כאבי ראש, כאבי צוואר וגב, הקרנות לגפיים, חולשה ועייפות. בבדיקת סי-טי אותה עברה נמצא כי היא סובלת מבלט דיסק, ובבדיקת הולכה עצבית אותה עברה העריכו הרופאים שייתכן והיא סובלת מפגיעה שורשית כרונית באזור הצוואר ובגב התחתון.

במקביל ולאורך תקופה ממושכת המשיכה ק' להתלונן על כאב ראש כרוני, בתדירות גבוהה. אף תרופה שרופאיה רשמו לה לא הועילה, והיא הופנתה גם לביצוע טיפולי פיזיותרפיה ולמרפאת כאב.

ביולי 2024 התכנסה ועדה רפואית של הביטוח הלאומי בעניינה. הוועדה הכירה בנכותה הזמנית של ק' בשיעור נמוך ולתקופה קצרה שלאחר התאונה, אך קבעה כי החל מאוקטובר 2023 לא נותרה לה כל נכות או מגבלה.

ק' ההמומה, פנתה למשרד עורכי הדין "טייב את שטרית עו"ד", העוסקים במימוש זכויות רפואיות, אשר ליווי אותה גם בהליכי הערר על ההחלטה.

אך ועדת הערר שהתכנסה בסניף נתניה, החליטה לדחות את הערר. הוועדה קבעה כי הבדיקות הקליניות אותן עברה ק' לא מצביעות על פגיעה המצדיקה נכות צמיתה, ובנוגע לכאבי הראש קבעה כי החומר שהוצג בפניה אינו מעיד על מעקב נוירולוגי וטיפול תרופתי ממושך בהיקף המצדיק קביעת נכות.

עורכי דינה של ק' ערערו על החלטת ועדת הערר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ועל פי פסק דין מחודש אפריל 2025 עניינה של ק' יוחזר לוועדת הערר לצורך בחינה מחודשת של הנכות בגין כאבי הראש.

לקראת הדיון המחודש הגישו עורכי דינה לוועדה שורה ארוכה של מסמכים רפואיים, ובהם תיעוד של ביקורים רבים שבהם התלוננה על כאבי ראש, החל מיום התאונה ולאורך יותר משנה, וכן פירוט של הטיפולים התרופתיים שניתנו לה.

אלא שגם הפעם לא שינתה ועדת הערר בסניף נתניה את החלטתה. בהחלטתה השנייה אמנם הכירה הוועדה בקיומן של תלונות מתועדות מצד ק' על מצבה, ואף קבעה כי קיים קשר סיבתי בין כאבי הראש לבין תאונת העבודה, אך חרף קביעות אלה החליטה לדחות שוב את תביעתה של ק', בטענה כי היקף הטיפול והמעקב אינו מצדיק קביעת נכות צמיתה.

עורכי הדין יוסף טייב ועידן שטרית, לא השלימו עם הסירוב הנוסף  מטעם הביטוח הלאומי, הגישו ערעור נוסף לבית הדין לעבודה. הפעם טענו עורכי הדין כי הבעיה אינה מסתכמת בתוצאה שאליה הגיעה הוועדה, אלא בעיקר בדרך שבה בחנו חבריה את החומר. לדברי עורכי הדין, הוועדה לא מילאה כראוי את תפקידה ולא מילאה אחר הוראות פסק הדין הקודם, לא נתנה משקל לרצף המעקב הרפואי והתמקדה בטיפול בתרופה אחת, אף שבתיק הופיע תיעוד לתרופות ולטיפולים נוספים.

לטענתם, קיים קושי מיוחד בכך שבתחילה נימקה הוועדה את הסירוב בכך שאין כלל מעקב או טיפול מספק, אך לאחר שהוצג לה תיעוד של ביקורים וטיפולים רבים, שינתה את הנמקת הסירוב וקבעה כי המעקב אינו ממושך דיו. על רקע זה ביקשו עורכי הדין מבית הדין להעביר את הדיון לוועדת בהרכב אחר מזה שדחה מספר פעמים את טענותיה של ק'.

בית הדין התכנס לדיון בערעור במרץ 2026, שם עומת בא כוח המוסד לביטוח לאומי עם התנהלות נציגי ארגונו. לנוכח זאת הודה הנציג כי נפל פגם חמור בהחלטת הוועדה, והעלה חשש כי חבריה כבר "נעולים" בעמדתם.

בעקבות זאת נקבע בפסק דין מחודש 03/2026 כי עניינה של ק' יועבר לוועדת ערר בהרכב אחר, ועל מנת שהוועדה החדשה לא תושפע מההחלטות עמיתיה בנתניה, נקבע כי הפרוטוקולים של ועדות הערר הקודמות לא יועברו לעיונה.

ואכן, ביולי 2026 התכנסה הוועדה החדשה, קיבלה את הערר במלואו, וקבעה כי ק' סובלת מנכות צמיתה בשיעור של 5% בשל כאבי הראש, 5% נוספים בשל ההגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ו-5% נוספים בשל ההגבלה בתנועות הגב המותני. הוועדה קבעה במפורש כי קיים קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין כאבי הראש, כאבי הצוואר וכאבי הגב.

שלושת רכיבי הנכות הסתכמו בחישוב משוקלל בנכות צמיתה בשיעור 14.27%. בנוסף הגדילה הוועדה בדיעבד את שיעור הנכות הזמנית שנקבעה לק' בתקופה שלאחר התאונה מ-15% ל-20%.

בעקבות החלטת הוועדה שילם המוסד לביטוח לאומי לק' סכום כולל של כ-124 אלף שקל, רובו כמענק חד-פעמי בגין הנכות הצמיתה.

בכך הסתיים המאבק החריף, הארוך וחסר הפשרות שניהלה ק' מול המוסד לביטוח לאומי.

בימים אלה, הגישו עורכי הדין טייב ושטרית תביעה גם נגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב שבו נהגה ק' בעת התאונה.

לדברי עורכי הדין, חברות הביטוח מקבלות על פי רוב את קביעת הוועדה הרפואית בביטוח הלאומי בכל הנוגע לשיעורי המגבלה והנכות – על פי חוק, ובהתאם לכך נגזר סכום הפיצוי הכולל, שממנו מנוכים התשלומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי. לדבריהם, הנכויות שנקבעו עשויות לזכות את מרשתם בפיצוי אף גבוה מזה שזכתה לו עד כה.