דבי הכלבה הביישנית והאהובה, עזבה את ביתה של יעל לפני שלושה חודשים ומאז היא נעלמה. בחייה של יעל נותר חלל ריק ומשאלה אחת, לראות אותה שוב. אם תפגשו את דבי צלמו אותה ושלחו אליה את התמונה
יעל רבר (28) מפרדס חנה, נהגה לבקר בתדירות את אימה המתגוררת בישוב צור הדסה. באחד הימים, היא גילתה שכלבת רחוב בחרה להמליט את שבעת גוריה בחצר שמתחת לבית.
יעל החלה לבקר תכופות יותר כדי לטפל באם ובגורים עד ליום שבו החליטה לאמץ לעצמה את אחת הגורות שאליה נקשרה כבר מהרגע הראשון והעניקה לה את השם "דבי". "לא תיארתי לעצמי כמה אושר יכנס לחיי כשדבי נכנסה אליהם, וכך גם לא תיארתי איזה מקום גדול יתפוס העצב כשהיא נעלמה." אמרה יעל שלא מפסיקה לחפש אחריה.
דבי. הכלבה האבודה
בהתחלה דבי נראתה כמו כדור המכוסה בפרווה אך היא לא הפסיקה למשוך את תשומת ליבה של יעל. "באותם הימים לא היה לי בית משלי והמחשבה לקחת אותה תחת חסותי לא עמדה כלל על הפרק. סיפרה, "אבל בחיים, "יש בחירות שהן חזקות, כאלו שלא עושים להן טבלאות של בעד ונגד, יתרונות וחסרונות או שיקולים כלכליים."
רגע של כיף. יעל ודבי בחוף הים
"האמת שדבי, לא הייתה הגורה הכי יפה", מוסיפה יעל "ובטח שגם לא הכי אמיצה מכל שאר הגורים, אבל היא תמיד היתה ניגשת לאכול אחרונה, מחכה שיתפנה לה המקום, וכשהייתי יוצאת אליהם וכל הגורים היו קופצים עלי דבי הייתה מהססת. לקח לה קצת זמן עד שלבסוף גם היא היתה ניגשת אלי, בזמנה, בעדינות ברגישות ובהקשבה. לפעמים פשוט יש מזל בחיים, מזל שלאמא שלי יש לב טוב ומזל שלאמא של דבי יש מצפן שהוביל אותה אלי."
ככל שחלף הזמן הקשר בין השניים התהדק ויעל הרגישה איך דבי ממלאת את חייה. מאותו הרגע הם לא נפרדו אפילו לרגע. היו ביחד בכל אירוע חברתי, הליכה לבנק, נסיעה לסיני, הופעה, טיול בוקר בשדות, אימון, עבודה, אירוע משפחתי, לידה של אחיינית. תמיד דבי היתה ביחד עם יעל.
לפני 3 חודשים נותרה יעל לבד, ללא כל התרעה מוקדמת וללא כל סיבה מיוחדת דבי נעלמה. זה קרה כשדבי החליטה הפעם לצאת מהבית לבד ואליו לא שבה עד לרגע זה.
יעל לא מפסיקה לחשוב על דבי ואומרת שהיא אינה יודעת היכן היא היא נמצאת בימים אלה, אולי אצל משפחה חמה שמצאה אותה והחליטה לאמץ אותה, או קשורה באיזה מוסך יום וליל, או שהיא משוטטת לה באיזה מקום. יעל רק יודעת שמאז שדבי נעלמה הרצון והחשק לעשות דברים פחת אצלה. את הנסיעה לסיני שתכננה קודם לכן היא ביטלה כי מבחינה לנסוע ללא דבי זה כבר לא כיף.
"אני מתגעגעת לרגעים שהיו לי כשישבתי עם דבי בשבת בבית על הספה, מה שכבר המון זמן לא קרה." מספרת יעל, "כששואלים אותי מה הדבר שאני הכי רוצה בעולם התשובה קופצת מבלי היסוס. שפשוט דבי תהיה כאן! איתי בבית!"
דבי, כלבה גדולה מגזע כנעני והסקי מעורב, צבעים חום מעורבב בלבן, 4 גרביים לבנות ונקודות לבנות בגבות ובלחיים. עונדת כולר כחול ונראתה לאחרונה בפרדס חנה. בת שנה וחצי מפחדת מרוב בני האדם אבל מסתדרת עם כל בעלי החיים, יודעת לנבוח אם קושרים אותה.
"אם ראיתם כלב העונה לתיאור שלה אנא צ=ל=מ=ו ושילחו אלי." מבקשת יעל. כמו כן, ניתן למצוא אותה גם בדף הפייסבוק "מוצאים את דבי".
תערוכת יחיד לאמן אורי בינשטוק - "שלח לי שקט": העבודות שבתערוכה מזמינות את הצופה להתבונן אל תוך נפשו פנימה ולמצוא יחד עם האמן את השקט ואת האיזון. "אני עובד בעיקר בצבעי שמן, פה ושם משלב עם חומר בניין שיכול להיצמד לבד כגון צלוטיט שמקנה תחושה ומרקם של קיר אבן. אחרי שנים של התנסות במגוון טכניקות וסגנונות אני מוצא שהשילוב בין הגסות שבשפכטל והעדינות של מכחול עם צבעי השמן מאפשר לי להגיע למנעד רחב יותר וביטוי מגוון יותר״. פתיחה חגיגית: שבת ה- 26/4 בשעה: 12:00 | בגלריה Global Art | אוצרות : מיכלי אדלר | ד"ר גליה דוכין אריאלי. נעילה: 24/5 . תהנו!
השבוע התקיים במתחם הרוביז באצטדיון נתניה, ערב הוקרה לכל המתנדבים מהעמותות השונות. סגן ראש העיר, ים מאיר קרן, הממונה על תיק הרווחה הגיע לכבד ולומר דברי ברכה ושבח לכל העוסקים במלאכה. יישר כוח.
תערוכה חדשה: "וגר זאב עם כבש" –תערוכת יחיד לאמן איתן ארנון, במוזיאון היכל שלמה בירושלים. אוצרת התערוכה:מיכל סדן. ייעוץ אמנותי והפקה: לב קיפרמן. פתוחה עד לתאריך: 5.5.25. הצייר איתן ארנון, יליד ותושב קיבוץ בית זרע, מציג יצירה ריאליסטית-פואטית המתכתבת עם תולדות ההתיישבות, הזיכרון הקולקטיבי והאדמה הישראלית. בציוריו המונוכרומטיים הוא מתעד ברגישות את חיי החלוצים ונופי התקופה, תוך שילוב חפצים יומיומיים ליצירת קומפוזיציות מורכבות. ארנון בוחן את המציאות דרך עדשת הנוסטלגיה, ויוצר דיאלוג עשיר בין עבר להווה, בין חומר לדמיון. חפשו בפייסבוק:
Eitan Arnon Art.
