יש מקומות שלא נבנים רק מקירות, שבילים וריהוט. הם נבנים מזיכרון, מאהבה ומאנשים שבוחרים להפוך את הכאב לעשייה. כזה הוא "מקום ביער" בפרדס חנה – מיזם ייחודי שנועד להעניק בית, מרחב של נשימה וקהילה להורים שכולים מכל רחבי הארץ.

מאחורי המיזם עומדות ארבע אימהות מעוררות השראה: אורית נאמן לוקר, אמו של סמ"ר אורי לוקר ז"ל; דורית נעים, אמו של סמ"ר אגם נעים ז"ל; רותי זמורה, אמו של רפ"ק ארנון זמורה ז"ל; והדס (טופז) ווקס, אמו של סרן אריאל טופז ז"ל. מתוך האובדן האישי והכאב העמוק, הן בחרו ליצור מקום שיאפשר להורים נוספים למצוא רגע של שקט, חיבור והבנה – במקום שבו אין צורך להסביר דבר.

במהלך ביקור שנערך באתר המתפתח, ניתן היה לראות כיצד החזון קורם עור וגידים. בין עצי האקליפטוס הולך ונבנה מרחב שכולו חמלה, קהילה ותקווה – מקום שנועד להיות בית עבור מי ששילמו את המחיר הכבד ביותר.

אחד השלבים המשמעותיים בהקמת המקום התאפשר בזכות תרומתם של כפיר גינת וקבוצת גינת, שתרמו את חומרי העץ להקמת ריהוט הגן. את החיבור בין המיזם לבין קבוצת גינת יזמו חברי סיעת "מחוברים", יניב דרי ואתי אטיאס, כאשר אטיאס, המובילה את תחום האחריות החברתית בקבוצת גינת, פעלה לקידום התרומה ולמימושה.

אלא שתרומת חומרי הגלם הייתה רק תחילת הדרך. את העצים הפכו לפינות ישיבה, שולחנות ומרחבי מפגש יקיר נדף, איציק סבן, עידן עמר ושניר יהודה, שהתנדבו מזמנם, מהידע המקצועי שלהם ובעיקר מליבם. בזכות עבודתם הפך חומר הגלם למקום שאפשר כבר לראות, לגעת ולהרגיש.

במהלך המפגש שוחחו המשתתפים עם האימהות על המשך פיתוחו של המקום, ועל רעיונות נוספים שיוכלו להפוך אותו לבית חם ומשמעותי עבור משפחות שכולות מכל רחבי הארץ. התחושה המשותפת הייתה שזהו פרויקט שממשיך לצמוח בזכות אנשים שבוחרים לקחת חלק, כל אחד בדרכו.

עוד נמסר כי "מקום ביער" הוא הרבה יותר ממיזם פיזי. הוא תזכורת לכוחה של החברה הישראלית להתגייס, לחבק ולהיות שם גם הרבה אחרי שהטקסים מסתיימים. הוא מחבר בין כאב לתקווה, בין נתינה להתנדבות, ובין אנשים שמבינים כי גם מחווה אחת של עשייה יכולה להפוך למקום שלם של משמעות.