סאג'א בדאראן, אחות במחלקה פנימית ג' של המרכז הרפואי הלל יפה נכנסה לטפל באחת המאושפזות במחלקה, שלצידה ישב כל העת בנה שבא לבקר את אימו, אבי הרשטיין מהיישוב חריש. את סופה של התמונה השגרתית למראה - איש לא יכול היה לצפות: אבי אושפז כשהוא מורדם ומונשם במחלקה לטיפול נמרץ כללי, לאחר שהאחות שטיפלה באימו זיהתה כי הוא חיוור במיוחד, ומגופו נודף ריח של אצטון, דבר המעיד על רמות סוכר גבוהות במיוחד בדם עד כדי סיכון חיים.
"כשנכנסתי לחדר", מספרת סאג'א, "ראיתי שהוא חיוור במיוחד. כבר בפעמים הקודמות כשנכנסתי לטפל באימו ראיתי שהוא לא מרגיש כל כך טוב, ושאלתי אם הכול בסדר והצעתי שירד למיון להיבדק. הוא התעקש שהוא שבסדר למרות שהודה שאינו חש בטוב. אנשי צוות נוספים גם הם הפצירו בו לגשת להיבדק. בשלב מסוים, כשנכנסתי שוב לחדר, הרחתי ריח עז של אצטון. מכיוון במהלך ימי האשפוז של אימו הוא חלק עימנו שהוא חולה סוכרת, ואחת התופעות של סוכר גבוה בדם הוא ריח אצטון מהגוף, עשיתי אחד ועוד אחד, והזעקתי למקום את האחות האחראית במחלקה. היא עירבה מיד את האחות הכללית".
בשלב הזה אבי היה מסוחרר וחלש, ולכן הסכים לבקשתנו לרדת להיבדק בחדר המיון. בחדר המיון אכן נצפו רמות סוכר בדם גבוהות במיוחד – מה שנקרא רפואית חמצת מטבולית חמורה, מצב שהוא מסכן חיים. הוא הועלה במהירות לטיפול במחלקה לטיפול נמרץ כללי, שם הורדם והונשם לשם טיפול מיטבי במצב רפואי זה.
מספר ימים לאחר מכן, אבי, עדיין חלש, הועבר מהמחלקה לטיפול נמרץ כללי למחלקה פנימית ג' לאחר שהתאושש משמעותית והוא בהכרה. חדר אחד מאימו, שאף היא עדיין במחלקה, הוא כבר שלח חיוכים לסאג'א, מודע היטב למה שעבר עליו, אסיר תודה לצוות המטפל והמסור במחלקה. חזר לדאוג מה שלום אימו היקרה מכל.
רינה אבילביץ', האחות האחראית במחלקה: "סאג'א הייתה מלאך שומר ממש. אבל היא בעיקר הוכיחה שמקצועיות ועין חדה של הצוות הסיעודי שמקיף את המטופל כל העת יכולה להציל חיים".
האם והבן, שוחררו לביתם בסוף השבוע וחזרו לביתם בחריש, במצב טוב, ועם סיפור מרגש מיוחד לספר למשפחה.
