עין לא נותרה יבשה באולם “מאורות” בגבעת אולגה. רגע אחד בלבד הספיק כדי להציף עשרות שנים של זיכרונות, הכרת הטוב ואהבה עצומה.

כאשר הרבנית הדגולה מרת מרים ביטון תחי’ נכנסה אל האולם, היא לא ידעה מה מצפה לה. מול עיניה נגלה מחזה מרגש במיוחד – למעלה ממאה נשים, תלמידות, בוגרות, שכנות, ידידות ובנות קהילה, שקמו ממקומן והריעו לה ממושכות. מחיאות הכפיים, קריאות ההערכה והדמעות שבעיניים העידו יותר מכל נאום על הקשר העמוק שנרקם במשך עשרות שנים בין הרבנית לבין נשות גבעת אולגה.

היה זה ערב הוקרה יוצא דופן שנערך בהפתעה גמורה עבור הרבנית, רעייתו של המרא דאתרא ורבה הראשי של חדרה, הגאון הצדיק רבי שמעון חנניה ביטון שליט”א, לציון למעלה מחמישים שנות עשייה ציבורית, הרבצת תורה, חסד, חינוך וקירוב לבבות.

האירוע הופק ביוזמת הגב’ איריס חסן תחי’, ובשיתוף הרבניות מזכות הרבים – הרבנית ורד ג’נח תחי’, הרבנית כרמית דוד תחי’, הרבנית גילה גווילי תחי’, הרבנית אסתר באבאי תחי’ והרבנית מוריה אזולאי תחי’, אשר ביקשו להעניק לרבנית מעט מן ההערכה העצומה שרוחשות לה נשות השכונה.

אחד המראות המרגשים ביותר במהלך הערב היה דווקא בפינה צדדית באולם. שם ישב הגאון הצדיק רבי שמעון חנניה ביטון שליט”א. במשך חלקו הראשון של האירוע ישב הרב בדומייה, הקשיב לסיפורים, לעדויות ולמילות ההוקרה, ועיניו התמלאו דמעות פעם אחר פעם.

ככל שעלו לבמה עוד ועוד תלמידות ובני משפחה, וככל שנחשפו עוד ועוד מעשי חסד שנעשו הרחק מאור הזרקורים, ניתן היה לראות את התרגשותו הגדולה של הרב. נשים רבות סיפרו לאחר מכן כי המראה של הרב, היושב מן הצד ומאזין בשקט לסיפורה של רעייתו, היה אחד הרגעים המרגשים ביותר בערב כולו.

במהלך האירוע העניקה הרבנות הראשית חדרה לרבנית את אות ההוקרה העירוני “כתר מלכות”, כהוקרה על מפעל חיים מפואר של תורה, חסד, חינוך, חיזוק הבית היהודי ופעילות ציבורית ענפה שהשפיעה על אלפי משפחות בעיר ובאזור.

בדברי השבח שנשמעו במהלך הערב הודגש חלקה המרכזי של הרבנית בעמידתה לימין בעלה לאורך כל שנות הנהגתו הרוחנית בעיר.



“מאחורי כל מפעל תורה גדול עומדת אישה גדולה”, אמרו המשתתפות. “הרבנית לא רק עמדה לצד הרב – היא הייתה שותפה מלאה להקמת עולם התורה בחדרה.”

במשך עשרות שנים מסרה הרבנית אלפי שיעורי תורה לנשים, חיזקה משפחות, סייעה בשלום בית, ליוותה נשים ברגעי משבר ושמחה, והייתה כתובת לכל אדם שחיפש עצה, אוזן קשבת או חיזוק.

בנה הבכור, הרה”ג יהושע ביטון שליט”א, ממקימי מוסדות התורה בעיר, תיאר בית שלא נסגר מעולם.

“גדלנו בבית שהיה פתוח לכל יהודי. היו אנשים שבאו לארוחה, היו שבאו לקבל עצה, והיו שפשוט חיפשו חום ואהבה. אמא לימדה אותנו שהחסד האמיתי מתחיל בבית.”

הגאון רבי ישראל מאיר ביטון שליט”א, רבה הראשי של חדרה וראש ישיבת צעירים, סיפר בהתרגשות על מאות בחורי הישיבות ובנות הסמינרים שראו בבית המשפחה בית שני.

“ביתנו היה ביתם של רבים. בחורי ישיבות, בנות מתחזקות וצעירים שחיפשו חום רוחני מצאו אצלנו בית. אמא העניקה לכולם תחושה שהם חלק מהמשפחה.”

בדבריו הדגיש כי השפעתה של הרבנית על עיצוב אופיו הרוחני של הבית הייתה עצומה.

“האישה היא עיקרו של בית. בזכות שיעוריה, מסירותה ודוגמתה האישית, נשלחו הבנים לישיבות הקדושות והבנות לסמינרים, ומתוך כך הוקמו בתים רבים של תורה ויראת שמים.”

אחד הסיפורים שריגשו במיוחד את המשתתפות היה סיפורו של הרה”ג מנחם אליהו ביטון שליט”א, רב קהילת “תפארת פנחס” וראש כולל בנתניה.

“בעיצומה של תקופת הקורונה, כאשר אנשים חששו לצאת מבתיהם, הגעתי לבית הוריי בערב פסח. הופתעתי לראות את הדלת מסתובבת ללא הפסקה. אנשים הגיעו לקבל שוברי קמחא דפסחא וסלי מזון כבכל שנה.

שאלתי את אמא כיצד היא ממשיכה כך, והיא השיבה לי: ‘האם בגלל שיש קורונה אין נזקקים? ומי ידאג להם עכשיו?’” דבריו הותירו רושם עז באולם, ורבות מן המשתתפות נראו מנגבות דמעות.

במהלך הערב הודגש גם חלקה הגדול של הרבנית בהקמת מוסדות התורה והחינוך בעיר. הרבניות המארגנות ציינו כיצד נשאה במשך שנים על שכמה את עול הבית, כדי לאפשר לבעלה הגדול ולבניה להקדיש את חייהם להקמת מוסדות תורה וחינוך.

בין היתר הוזכר בגאווה סמינר “באר מרים”, הנושא את שמה של הרבנית, אשר הפך במהלך השנים למגדלור חינוכי עבור מאות תלמידות, וזכה להעמיד דורות של בנות שבנו בתים של תורה, צניעות, מידות טובות ויראת שמים ברחבי הארץ.

לאורך כל הערב עלו נשים רבות לשתף סיפורים אישיים על שיחה ששינתה חיים, עצה שהצילה בית, שיעור שהעניק כיוון חדש ומילה טובה שנחרטה בלב.

“היא הייתה עבורנו אמא”, אמרה אחת המשתתפות בדמעות.

“אין כמעט בית בגבעת אולגה שלא זכה ליהנות מהלב הגדול שלה”, הוסיפה אחרת.

בסיום הערב נשאה הרבנית עצמה דברים קצרים ומרגשים. בענוותה המיוחדת הודתה למארגנות ולמשתתפות, אך בחרה להפנות את הזרקור דווקא אל נשות הקהילה.



“כל מה שנעשה כאן הוא בזכותכן”, אמרה. “הזכות הגדולה היא לראות נשים שמתחזקות בתורה, מחנכות את ילדיהן בדרך ישראל סבא ומרבות אהבת ישראל.”

בסיום המעמד נשאו המשתתפות תפילה מעומק הלב כי הרבנית תמשיך להאיר את חדרה ואת עם ישראל כולו באורה המיוחד, מתוך בריאות, שמחה ונחת.

וכאשר הסתיים הערב, הייתה תחושה אחת משותפת לכולן: לא מדובר רק באירוע הוקרה, אלא בהצדעה לדמות נדירה של אשת חיל, שבמשך למעלה מיובל שנים הפכה את ביתה למעיין נובע של תורה, חסד ואמונה.

“כתר מלכות” היה שמו של האות שהוענק לה באותו ערב. אך עבור מאות התלמידות והנשים שמילאו את האולם – היה זה פשוט שמה האמיתי.