מנהלת אגף הרווחה של עיריית חדרה, זיוה הימברג, יצאה לאתיופיה כדי להכיר את התרבות ואורח החיים, במטרה להבין את הסיבות לקשיי הקליטה ולמצוא דרכים להקלתם.
הימברג, השתתפה במשלחת של מנהלים בשירותי הרווחה ברשויות המקומיות, שנסעו לאתיופיה במטרה להכיר מקרוב את התרבות ואורח החיים כדי להבין את קשיי קליטתם של יוצאי אתיופיה בישראל ולמצוא דרכים להקל עליהם.
לדברי הימברג, המסע היה מלמד, משמעותי ומרגש. הימברג: "זה היה מסע חווייתי מאוד עם עוצמות מטלטלות שהותירו אותנו נסערים ולעתים נרגשים עד דמעות".
במהלך הסיור ביקרה המשלחת באדיס אבבה, בהר דר-אגם טנא, גונדר, כפר אמבובר, וילקה, וכן הר הסיגד שם למדו על מנהגי החג. כמו כן נפגשה המשלחת עם שגרירת ישראל באתיופיה, בליינש דביידה, ילידת הכפר אמבובר, אשר סיפרה על חייה כילדה, עלייתה לישראל, מסלול לימודיה וכן על תפקידה כשגרירה. דביידה הדגישה את חשיבות ההשקעה בחינוך, חיזוק הזהות והמורשת של יוצאי אתיופיה, הכוחות הטמונים בבני העדה ויכולותיהם להגיע להישגים מרשימים רבים.
את המסע הובילו מדריכים יוצאי העדה אשר הגיעו לישראל כילדים ועברו את המסע המפרך מאתיופיה לסודן, עם משפחותיהם, כאשר הם סובלים מצמא ורעב ונתונים לסכנות לאורך כל הדרך.
בתחילת שנות ה-80 החלה יציאה המונית של יהודי אתיופיה מן הכפרים לעבר סודן. רבים מיהודי אתיופיה, שחלמו כל השנים לעלות לישראל, הצליחו לברוח מאתיופיה לגבול אתיופיה וסודן, ושם המתינו במחנות זמניים לעלייה לישראל. בדרכי הבריחה ובמחנות בסודן סבלו היהודים ממגפות, מרעב, וממעשי התנכלות, אונס ושוד. הצעידה של משפחות, קשישים וילדים נמשכה לעתים חודשים, ולאחריה נאלצו העולים להמתין במחנות הפליטים בסודן כשנתיים עד לחילוצם ולהעלאתם ארצה. כ-4,000 מבני העדה נספו בדרכים ובמחנות בניסיונם לעלות לישראל.
את חוויותיהם האישיות שזרו המדריכים בסיפור העלייה המרתק של העדה. סיפוריהם ריגשו את חברי המשלחת, אשר אמרו קדיש לזכר הנספים במהלך המסע לארץ הקודש ושרו בכוונה יתרה את התקווה, הכוללת את החלום להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון ירושלים.
עוד סיירה המשלחת בבתים, בתי ספר, בתי כנסת ובתי קברות, התפללה בשבת במחנה ההמתנה גונדר, ושמעה על ההמתנה והשלכותיה וכן על סוגיית הפלאשמורה.
הימברג: "יהדות אתיופיה הינה יהדות בעלת מורשת ושורשים עמוקים הנעוצים בעולם העתיק ובתורה שבכתב. אורך החיים בכפרים נשען על צניעות ועוצמות שבאות לידי ביטוי בכוחות לשמירת המסורת וההתבדלות בתקופות השונות לשם שמירת היהדות, בחריצות, בעבודה חקלאית, ובהפיכת הילד לאחראי ומקבל החלטות כבר בגיל 6. חשוב לאפשר לכוחות אלה לבוא לידי ביטוי כחלק מתהליך קליטתם בארץ. אני רואה חשיבות רבה בחיבור הילדים והנוער למורשת, לגיבורי התרבות, ולהזדהות. החיבור לעבר מאפשר התפתחות בהווה והוא חלק חשוב ביצירת העתיד".
