בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב הָרָע הָיִיתִי נִמְהָר
גַּם אַתְּ לֹא הֵקַלְתְּ
והִטַּחְנוּ זֶה בָּזֶה מִלִּים כּוֹאֲבוֹת
וְלֹא הָיוּ בָּנוּ תַּעֲצוּמוֹת לְהַרְפּוֹת
קָצְרָה סַבְלָנוּתֵנוּ וְלִבֵּנוּ הָיָה גַּס
אַחַר עָבַר צַעֲרֵנוּ
יָדַעְתִּי
כְּדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּאֵשֶׁת חֵיקוֹ:
לְלֹא הֱיוֹתֵךְ
נִשְׁמָתִי אַדְמַת מִדְבָּר צְחִיחָה
וְלִבִּי מֻכֶּה בַּצֹּרֶת
|
