בשישי האחרון נכחתי באזכרתו של גיבור ישראל, ראם מאיר בטיטו הי״ד. המעמד הזה בבית העלמין הצבאי בנתניה שבו הגיעו משפחות נוספות לבכות על יקיריהן, להיזכר, לזעוק מול פרחים קמלים, מציאות שבה אב קורא קדיש על בנו הפך את הכל לסצנה סוריאליסטית וכואבת הרבה יותר, זו לא דרכו של עולם, והעולם התהפך עלינו ב-7/10 ומאז אנחנו מחפשים לנפשותינו תקומה.
לא יכולה להישיר מבט אל הורי החללים, שום סליחה או תודה לא יחזירם לכאן אבל צוואתם, צוואת האחדות והערבות הדדית חייבת להתקיים, במהלך הקרבות הם לחמו כתף אל כתף, ימין לצד שמאל חרדי לצד מסורתי, חילוני אל מול דתי, הם חיו לחמו ומתו על קידוש האהבה הזאת, העם הזה, האדמה הזאת, הם נפלו על מזבח הערבות ההדדית, ולנו לא נותר אלא להמשיך את דרכם ולשנוא קצת פחות, פשוט לשנוא פחות.
וכשהייאוש נדמה שמשתלט מגיע רגע אחד קטן שבו התקווה חוזרת אל חיקנו, לי זה קרה ברחוב שטמפר, בעודי בוהה בבוטיק made by me של המעצבת חלי יפרח, לרגע אחד ראיתי את דמותה הקסומה מרחפת מעל בדים צבעוניים מול לקוחה שמודדת שמלה אדומה ופתאום מבלי שהיא תשים לב אליי או שהיא תהיה מודעת למה שעובר עליי הצבע חזר אל ליבי והחייה את נפשי, מעגל החיים בין לידה למיתה בין חללים לפרחים ובין לוויות לשמחות, חייבים להמשיך לנגן, כי את המנגינה הזאת של עם ישראל אי אפשר להפסיק.
היינו שישה כתוב על הקיר
הרש גולדברג, עדן ירושלמי, כרמל גת, אלמוג סרוסי, אלכס לבנוב, אורי דנינו הי"ד נרצחו בשבי החמאס.
הירצחם רגע לפני חילוצם, כשצה״ל נמצאים כק״מ מהם, ולאחר שהם שרדו את התופת במעמקי האדמה במשך 11 חודשים צימרר את כולנו והגביר ביתר שאת את הדילמה של מחיר עסקת חטופים. ניתן לחלוק על קבלת ההחלטות ולמחות ולזעוק את כאב המשפחות החטופות, חשוב לזכור כי כל אשר יאמרו קדוש הוא, אין מי שיבין אותם מלבד עצמם. אני מרכינה ראש אל מולם, יחד עם זאת אסור לשכוח שמי שרצח אותם אלו מחבלי החמאס. שנזכה ב״ה לחיות בגילוי פנים ולא יבכו אבות על בנים.
טקסים לא ממלכתיים
מחלוקת בעם (אחת נוספת) בנושא הטקס לזכר טבח ה-7/10, אפשר להתווכח על התזמון לקיים טקס כזה כאשר המלחמה בעיצומה, החטופים טרם שבו ויעדי המלחמה לא הושגו.
ניתן וכדאי שמשפחות השכול והחטופים יהיו חלק מהטקס הממלכתי, אבל לא ניתן לטעון שהטקס הממלכתי איננו ראוי מן הסיבות שמנינו ולקיים טקס אלטרנטיבי בתזמון הזה ממש.
לא צריך להתאמץ כל כך להנציח את הפילוג גם איפה שכולם שווים בעוצמת האובדן הכאב והצער.
שנדע לראות את הטוב באחר, לגלות את היופי שבשוני ותמיד להאמין שעוד נראה ימים טובים מאלו.
שלכם
עו״ד ומגשרת ונסה שגיא, יועצת אסטרטגית ופוליטית, מנחת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״
חבר המועצה לשעבר, ארז אבא, שבנו מופיע בקונצרט בהיכל התרבות בעיר, משתף: ״איזה כיף להגיע להיכל התרבות בנתניה, לשמוע קונצרט של ילדים צעירים מגיל ארבע, זאת שמחה גדולה מאוד ויש עתיד לתרבות בעיר. ומילה טובה למנכ״ל בני אפרים, שגם הוא התרגש מאוד כאילו זה הפעם הראשונה שהוא הגיע לקונצרט, ומה עוד שיש לו צוות מורים איכותיים ביותר. כיף גדול!״.
מרגשת: רבקה שמבי, תושבת חדרה בת 85, החליטה מאז תחילת המלחמה לחמם את לב החיילים בדרך מיוחדת. מדי יום היא סורגת בעבודת יד כובעי צמר ומעבירה אותם ללוחמי צה"ל בשטח. משלוח הכובעים האחרון הגיע לחיילי גדוד שיאון המשרתים בעזה, כאשר החיבור לגדוד נעשה בסיועה של מרים יקיר. מחווה מרגשת של נתינה, אכפתיות וערבות הדדית מהלב של חדרה אל החזית. מפרגנים לה מהלב!
מנכ"ל גולף ומנכ"ל החברה לפיתוח קיסריה חנכו מרכז לוגיסטי חדש של הקבוצה, מהגדולים בישראל, בפארק העסקים קיסריה. אייל גרינברג, מנכ"ל קבוצת גולף, ומיכאל כרסנטי, מנכ"ל החברות לפיתוח ולנכסי קיסריה מקבוצת אדמונד דה רוטשילד (ישראל), קבעו השבוע מזוזה וחנכו את המרלו״ג החדש והמרשים של קבוצת גולף בפארק העסקים החכם קיסריה. המרכז הלוגיסטי, מהגדולים והמתקדמים מסוגו בישראל, משתרע על כ-30 אלף מ״ר בנוי. הוא ממוקם בחלקו הצפוני של הפארק, בסמוך למרלו"גים של דיפלומט וכמיפל, ונבנה בהתאמה מלאה לצרכיה של קבוצת גולף, המאגדת תחתיה שורה של מותגי אופנה ועיצוב הבית מהמובילים בארץ.
