העולם לא ייחרב מאנשים רעים, אלא מאלה שרואים מהצד ולא עושים דבר. טור אישי של שרה בריהון מחנכת בבית ספר ניצנים בחדרה
"יש רגעים שבהם חברה נבחנת לא לפי אויביה, אלא לפי תגובתה למה שמתרחש בתוכה; לא לפי עוצמתה הצבאית, אלא לפי מצפונה. ברגעים כאלה, השאלה האמיתית אינה מה עשו הרעים אלא מה עשינו אנחנו.
יש רגעים שבהם נדמה שהמציאות עצמה זועקת. לא בלחש, אלא בקול רם, חודר כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. זו אינה רק תחושת כאב; זו קריאה לאחריות.
כמו מתוך תהום עולה השאלה העתיקה: “איה אחיך?”
והפעם איה ימנו בנימין זלאקה, אחינו? ודמו, כמו אז, זועק מן האדמה.
אך בניגוד לקין, איננו יכולים להרשות לעצמנו להשיב: “השומר אחי אנוכי?”
כן אנחנו השומרים, כולנו.
נדמה שמשהו יסודי נסדק בתוכנו כחברה. המצפון, היושרה והאחריות ההדדית אותם עקרונות בסיסיים שאמורים להנחות עם שלם הולכים ונשחקים. במקום ערבות הדדית אנו מוצאים אדישות; במקום אמת טשטוש; במקום אחריות הפניית מבט.
קל להאשים הנהגות, ממשלות ונבחרי ציבור. קל לומר שהם מטעים, מרדימים ומסיחים את הדעת. אך האמת הפשוטה והקשה יותר היא שהכוח אינו רק בידיהם; הוא גם בידינו. חברה אינה נוצרת במסדרונות הכנסת, אלא בלבבות אזרחיה.
בנינו ובנותינו עומדים בחזיתות, נושאים על כתפיהם את האחריות להגנה על הבית. הם משלמים את המחיר הכבד ביותר בשם כולנו. אך האחריות אינה מסתיימת בשדה הקרב; היא מתחילה דווקא כאן, בחיי היומיום, בהתנהלות שלנו כחברה. אין לנו על מי להישען אלא על עצמנו ועל הערכים שאנו בוחרים לחיות לפיהם.
הקרעים שבתוכנו ימין ושמאל, דתיים וחילונים הם לעיתים תוצר של שיח שמבקש להפריד במקום לחבר. אך כשם שבגוף האדם יד שמאל תומכת ביד ימין, כך גם אנו זקוקים זה לזה. לא מתוך אחידות, אלא מתוך אחריות משותפת.
מעל לכל חלוקה יש אמת פשוטה: כולנו בני אדם. נבראנו בצלם שווים בערכנו ושווים באחריותנו.
כאשר מוסר, מצפון וערכים נדחקים לשוליים, החברה כולה נפגעת. האלימות כבר אינה תופעה רחוקה; היא כאן, סביבנו בכבישים, בבתי הספר, במרחב הציבורי. זו אינה גזירת גורל, אלא תוצאה של בחירות והבחירה יכולה להיות אחרת.
ימנו בנימין זלאקה ז״ל מסמל עבורי את דמות האדם שהיינו רוצים לראות יותר ממנה בחברה הישראלית: כבוד, צניעות, אהבת אדם, אחריות, אכפתיות ודרך ארץ. לא אידיאל מופשט אלא מציאות אפשרית.
השאלה אינה רק כיצד אנו זוכרים אותו, אלא מה אנו עושים מכאן והלאה. האם נמשיך לעמוד מן הצד או שנבחר להיות שותפים פעילים בעיצוב פני החברה שלנו?
כי בסופו של דבר, המציאות אינה “שם בחוץ”, המציאות היא אנחנו!
ימנו בנימין זלאקה ז״ל מסמל עבורי את דמות האדם שהיינו רוצים לראות יותר ממנה בחברה הישראלית. שרה בריהון
כך הופכות הגינות בחדרה למרחב קהילתי
עו"ד יניב דרי, יו"ר פנאי העיר: "המטרה היא לא לחכות שהתושב יגיע אלינו. אנחנו רוצים לצאת אליו, לפגוש אותו בשכונה ולתת מקום ליוזמות שצומחות מתוך הקהילה עצמה"...
פלאשנט לוקאלי | 19.9.2026
עדיין אין קצה של מידע
מתנדבי חדרה מעדכנים על העלמותו של איגור חנוכייב...
איש החסד הנתנייתי אלעזר פרץ מ׳מטה משיח׳ ערך כמידי שנה ביקור במשרדי עיריית נתניה, שם תקע בשופר וחילק ערכות דבש יחד עם ברכת הרבי מליובאוויטש לשנה טובה ומתוקה. ראש העיר אבי סלמה בירך את פועלו של איש החסד למען תושבי העיר. עוד ביקר פרץ במשרדי סגן ומ״מ ראש העיר שלו אלגלי, סגן ראש העיר אמיה טאגה, מנכ״ל העירייה מויש לוי, מ״מ מנכ״ל העירייה אלון אהרן ומנהל אגף הקליטה בני אמר.
סגן ומ״מ ראש העיר, שלו אלגלי, השתתף השבוע באריזת סלי מזון לקראת ראש השנה יחד עם חב״ד נתניה ופלוגת חיילי צה״ל. במהלך הפעילות נארזו סלי מזון שיועברו למשפחות לקראת החג, כחלק מהפעילות שמקיימים בחב״ד נתניה לאורך השנה למען תושבי העיר. ישר כח!
לקראת השנה החדשה, פסטיבל הדבש חוזר בחגי תשרי תשפ"ז 2026, ומזמין משפחות להכיר מקרוב את עולמן המסקרן של דבורי הדבש. במסגרת הפסטיבל ייפתחו מרכזי מבקרים ומכוורות ברחבי הארץ, והקהל יוכל לפגוש דבוראים, לצפות בכוורות זכוכית, להתנסות ברדיית דבש, להשתתף בסדנאות יצירה ולטעום דבש ישראלי מזנים שונים. בין התחנות המשתתפות באזור המרכז: משק דבורים סימון בכפר סירקין, משק לין בכפר ביל"ו, "מאחורי הדבש" בכפר חב"ד ו"הכוורת" של שי ספקטור בכפר רות. בצפון ייקחו חלק מכוורות ביסוד המעלה, דפנה, מנות, פקיעין ומקומות נוספים. גיל שצברג, מנכ"ל המועצה להאבקה ודבש, מזכיר כי מאחורי המתיקות מסתתרת גם שליחות חשובה: דבורי הדבש אחראיות להאבקת גידולים חקלאיים ולשמירה על אספקת המזון. המבקרים יוכלו גם לרכוש דבש טהור ישירות מהמגדלים ולתמוך בחקלאות המקומית לקראת החג. לפרטים נוספים חפשו בגוגל: המועצה להאבקה ודבש. חג שמח!
שירי חגואל סיידון פתחה את שנת הלימודים בסבב ביקורים מרגש במוסדות החינוך ברחבי נתניה. במהלך הבוקר היא הגיעה לחטיבת אלתרמן, לבתי הספר שמרית, דבורה עומר ומורשת זבולון וכן לגני מורשת זבולון, שם פגשה ילדים נרגשים, צוותי חינוך, הנהגות הורים ומשפחות שליוו את התלמידים ביום הראשון. בין החיוכים, השירים, הריקודים והפרפרים בבטן, סיפרה חגואל סיידון כי נזכרה מחדש מדוע היא כל כך אוהבת להיות בשטח. לדבריה, מעבר לשמות בתי הספר והגנים, היא לוקחת איתה בעיקר את האנשים שפותחים שנה חדשה עם הרבה אחריות, אהבה והתרגשות. מבחינתה, זה היה יום חג קטן במקומות רבים בעיר.
