שרית ואלכס מחדרה: "חלצו מהתופת באוקריאנה את הפונדקאית שנושאת את בננו"
מאת: שלומי גבאי יום שלישי,
1 במרץ 2022, 10:20
שרית ואלכס החלו תהליך פונדקאות עם אולגה מאוקראינה הנמצאת בחודש השישי להריונה. מאז הפלישה הרוסית מצבה הנפשי הלך והורע בשל החשש לגורל משפחתה שלה ולעובר שהיא נושאת ברחמה. הזוג יצא בקריאה למשרד החוץ: "עזרו לנו להעביר אותם לגיאורגיה"
שרית בת ה-48 ואלכס היימן, בן ה-43 הם זוג ישראלים הנמצאים בהליך פונדקאות במסגרתו אולגה בת 35 מאוקרינה, נושאת את בנם ברחמה. כעת, מאז פלישת צבא רוסיה למדינה, מצבה הולך ומתדרדר והם יוצאים בקריאה למשרד החוץ לסייע להם לדאוג לשלומה.
"נדאג לכל הצרכים". שרית ואלכס (צילום: אלבום משפחתי)
"אני כבר 12 שנים מנסה להביא ילד לעולם ודווקא עכשיו, שלושה חודשים לפני הרגע המיוחל זה קורה. אני חוששת מאוד לגורלה של אולגה ולגורל העובר" אמרה שרית. "עברתי בחיי טיפולי פוריות קשים ומורכבים שכללו מספר הפלות וכעת אנחנו בציפייה ענקית לרגע המאושר בחיינו. אלה שפתאום המלחמה הזאת גורמת לנו לחששות כבדים. שילמנו עבור חוזה בפונדקאות מאות אלפי שקלים רק כדי לחבוק ילד. בימי המתיחות בין רוסיה לאוקראינה שהתרחשו בשבועות האחרונים לא חשבנו שזה יגיע לממדים האלה, אחרת כבר אז היינו פועלים כדי לחלץ את אולגה".
חוששת לגורל העובר. אולגה צילום: אלבום משפחתי
שרית שיתפה במצב הפיזי והנפשי שאותו חווה האם הפונדקאית ופנתה לרשויות בישראל לסייע. "בימים האחרונים היא חשה את תנודות העובר בבטנה ולדעתי זאת תוצאה של מצבה הנפשי. אנו מבקשים בכל לשון של בקשה להוציא אותה ואת כל משפחתה לגיאורגיה או לישראל כדי להבטיח את שלומם", אמרה.
"פנינו למשרד החוץ ואני מחכים לתשובה. אני, שכל חיי נלחמתי כדי להביא ילד, לא מסוגלת לחשוב שהיא תשאיר את משפחתה מאחור ותעזוב בלעדיהם, זה לא נתפס בהיגיון וכולי תקווה שהיא תחולץ משם עם כל משפחתה. באחת ההפלות שעברתי קיבלתי טיפולי כימותרפיה כדי שהעובר יומת מהרחם, זה הליך לא פשוט בכלל".
לדבריה, "אם אולגה ומשפחתה יובאו ארצה אנו נדאג לכל הצרכים לרבות מגורים וכל הצרכים הרפואיים. ההוצאות יחולו עלינו בנוסף לעלויות הגבוהות של חוזה הפונדקאות. בזמנו עשינו גיוס המונים כדי לממן את החוזה, אולם זה לא צלח והפכנו עולמות כדי לגייס את הכסף, נטלנו הלוואות גדולות שאותן אנחנו עדיין משלמים".
"בימים האחרונים אנחנו מתקשרים עם אולגה באמצעות שיחות וידאו ברשת ואנחנו מדברים איתה בין היתר גם בשפת הסימנים. אולגה מספרת שהיא שומעת היטב את המטוסים הרבים שחגים מעל ביתה והיא די מפוחדת. אנו חוששים שבשל המצב היא תגיע לפת לחם ולא יהיה לה מה לאכול, לכן אנו קוראים בכל ליבנו לשר החוץ ולאנשי משרדו לפעול כדי לחלצה מהתופת שבמדינתה".
אידה בראון צילום: מנכ"לית סורמום. לירן קמינר
אידה בראון מנכ"לית סורמום לפונדקאות בישראל ובחו"ל אמרה: "המצב באוקראינה מכריח אותנו להתמודד עם איום נוסף, שונה וכחברה אשר שמה לה למטרה לסייע לאנשים להגשים וללוות את הזוגות ואת האמהות הפונדקאיות, עלינו לעשות הכל על מנת להבטיח את שלומה של האם ושל העובר".
איש החסד הנתנייתי אלעזר פרץ מ׳מטה משיח׳ ערך כמידי שנה ביקור במשרדי עיריית נתניה, שם תקע בשופר וחילק ערכות דבש יחד עם ברכת הרבי מליובאוויטש לשנה טובה ומתוקה. ראש העיר אבי סלמה בירך את פועלו של איש החסד למען תושבי העיר. עוד ביקר פרץ במשרדי סגן ומ״מ ראש העיר שלו אלגלי, סגן ראש העיר אמיה טאגה, מנכ״ל העירייה מויש לוי, מ״מ מנכ״ל העירייה אלון אהרן ומנהל אגף הקליטה בני אמר.
סגן ומ״מ ראש העיר, שלו אלגלי, השתתף השבוע באריזת סלי מזון לקראת ראש השנה יחד עם חב״ד נתניה ופלוגת חיילי צה״ל. במהלך הפעילות נארזו סלי מזון שיועברו למשפחות לקראת החג, כחלק מהפעילות שמקיימים בחב״ד נתניה לאורך השנה למען תושבי העיר. ישר כח!
לקראת השנה החדשה, פסטיבל הדבש חוזר בחגי תשרי תשפ"ז 2026, ומזמין משפחות להכיר מקרוב את עולמן המסקרן של דבורי הדבש. במסגרת הפסטיבל ייפתחו מרכזי מבקרים ומכוורות ברחבי הארץ, והקהל יוכל לפגוש דבוראים, לצפות בכוורות זכוכית, להתנסות ברדיית דבש, להשתתף בסדנאות יצירה ולטעום דבש ישראלי מזנים שונים. בין התחנות המשתתפות באזור המרכז: משק דבורים סימון בכפר סירקין, משק לין בכפר ביל"ו, "מאחורי הדבש" בכפר חב"ד ו"הכוורת" של שי ספקטור בכפר רות. בצפון ייקחו חלק מכוורות ביסוד המעלה, דפנה, מנות, פקיעין ומקומות נוספים. גיל שצברג, מנכ"ל המועצה להאבקה ודבש, מזכיר כי מאחורי המתיקות מסתתרת גם שליחות חשובה: דבורי הדבש אחראיות להאבקת גידולים חקלאיים ולשמירה על אספקת המזון. המבקרים יוכלו גם לרכוש דבש טהור ישירות מהמגדלים ולתמוך בחקלאות המקומית לקראת החג. לפרטים נוספים חפשו בגוגל: המועצה להאבקה ודבש. חג שמח!
שירי חגואל סיידון פתחה את שנת הלימודים בסבב ביקורים מרגש במוסדות החינוך ברחבי נתניה. במהלך הבוקר היא הגיעה לחטיבת אלתרמן, לבתי הספר שמרית, דבורה עומר ומורשת זבולון וכן לגני מורשת זבולון, שם פגשה ילדים נרגשים, צוותי חינוך, הנהגות הורים ומשפחות שליוו את התלמידים ביום הראשון. בין החיוכים, השירים, הריקודים והפרפרים בבטן, סיפרה חגואל סיידון כי נזכרה מחדש מדוע היא כל כך אוהבת להיות בשטח. לדבריה, מעבר לשמות בתי הספר והגנים, היא לוקחת איתה בעיקר את האנשים שפותחים שנה חדשה עם הרבה אחריות, אהבה והתרגשות. מבחינתה, זה היה יום חג קטן במקומות רבים בעיר.
