הלחימה הקשה במרחב עולה לנו במחיר כבד ויום יומי, 11 חיילים, גיבורים, קדושי עליון, סליחה והלוואי שנהיה ראויים לקורבן. היכן היינו במוצ״ש שעבר והיכן במוצ״ש הזה. קולות שמחה מהולים בזעקות שבר ויש לנו מעט מאוד רגעי נחמה.
נדמה שהלחימה מתנהלת באופן כזה שמאפשרת פגיעות קשות בכוחותינו, הרבה פחות לחימה עצימה, הרבה מידי שמירה על האוכלוסייה העזתית והנהגה ללא תורת לחימה סדורה.
קיימות ובצדק תהיות רבות שעולות מן הציבור, מדוע הכיבוש לא החל מצפון ודרום במקביל בכדי לכלוא את חמאס במרכז כפי שאנו למדים מאסטרטגיות לחימה רבות מאז מלחמת העולם השנייה. מדוע אין מספיק שיטוח אווירי גם על חשבון אזרחים עזתים בכדי להקל ולהגן על כוחותינו? כולם עסוקים בשאלת היום שאחרי אבל אני תוהה מה לגבי היום שלפני? מי שאין לו עבר לא יהיה לו עתיד ובמקרה הזה, מי שלא יחקור את ה-6.10 לא ידע מה יהיה בשש אחרי המלחמה.
בחודש פברואר התראיין השר גדי איזנקוט ואמר על חילוץ חטופים: "מי שבונה על מבצע נוסח אנטבה, לא יהיה, כי הם מפוזרים באופן שהסבירות נמוכה ביותר, להגיד שזה יגיע משם (באמצעות חילוצים), זה לזרוע אשליה".
אז אמר.
גדי מצדד בעסקה, ובזמן כתיבת שורות אלו התפטר מהממשלה יחד עם בני גנץ, ככה, באמצע מלחמה.
השוק של מחנה הפליטים נוסיראת הוא המקום הכי מסוכן שיש ברצועת עזה. מבצע הגבורה קורה בצוהרי השבת, לאור יום, עם מאות אנשי חמאס חמושים שנמצאים באזור ושומרים על החטופים, ודווקא שם כוחות צה"ל והשב"כ מחליטים לפעול.
מזה אנחנו למדים שני דברים, הראשון שלא כל חטופינו נמצאים במנהרות, והשני, שאין גבול לגבורת ישראל.
אבל מה שמהדהד יותר מכל, הוא המסר המבקש להפסיק את גישת התבוסתנות שכבשה את כל המרחב התקשורתי שלנו. פרשנים, כתבים, אנשי צבא לשעבר שיושבים באולפנים וזורעים תבוסה, ממלאים את האוויר בהפחדות ולרגע אחד לא נותנים לנו להאמין שיש עוד תקווה למעשי גבורה, לגאווה לאומית, לניצחון.
לצד השמחה העצומה וההודיה על הנס המופלא יש נחיתה למציאות, המבצע ההירואי עלה בחיי לוחם גיבור, ודבר נוסף, יש חשש לשלום החטופים שנותרו מאחור בשבי חמאס, מבצע כזה שמשבש לארגון הטרור הרצחני את העסקה המתגבשת כמו גם מביך אותם ברחוב, הוא לא כזה שיוכלו להרשות שיקרה שוב, והלך רוח כזה הופך מסוכן אף יותר לחטופינו. בזמן שמבצע החילוץ התפרסם ותמונות החטופים שחזרו מילאו את הרשתות, אני עוד הייתי עמוק בתוך שמירת השבת, לא היה לי מושג שבצאת השבת אראה את פניהם של אלמוג מאיר, שלומי זיו, אנדריי קוזלוב ונועה ארגמני מאירים לי את הנשמה.
נועה שהפכה לסמל… הם חזרו בחיים, על הרגליים, נישאו על כנפי נשרים, שלנו. הבאנו אותם הביתה. ברוך פודה שבויים.
ארנון זמורה ז"ל היה בן 36 במותו, והתגורר בשדה דוד שליד שדרות. הוא הותיר אחריו אישה, מיכל, ושני ילדים. בצה"ל ספדו לארנון וציינו כי הוא נפגע כאשר "הלך בראש הכוח" .
נוח על משכבך בשלום גיבור ישראל, תודה לך וסליחה על הקורבן הגדול מכל שנאלצת לשלם.
גדי צדק, לא היה כאן עוד מבצע אנטבה, יש לנו את מבצע ארנון.
שלכם,
עו״ד ומגשרת ונסה שגיא, יועצת אסטרטגית ופוליטית, מנחת התוכנית המשפטית המובילה ברשת ״הפרקליטות ועו״ד״
איש החסד הנתנייתי אלעזר פרץ מ׳מטה משיח׳ ערך כמידי שנה ביקור במשרדי עיריית נתניה, שם תקע בשופר וחילק ערכות דבש יחד עם ברכת הרבי מליובאוויטש לשנה טובה ומתוקה. ראש העיר אבי סלמה בירך את פועלו של איש החסד למען תושבי העיר. עוד ביקר פרץ במשרדי סגן ומ״מ ראש העיר שלו אלגלי, סגן ראש העיר אמיה טאגה, מנכ״ל העירייה מויש לוי, מ״מ מנכ״ל העירייה אלון אהרן ומנהל אגף הקליטה בני אמר.
סגן ומ״מ ראש העיר, שלו אלגלי, השתתף השבוע באריזת סלי מזון לקראת ראש השנה יחד עם חב״ד נתניה ופלוגת חיילי צה״ל. במהלך הפעילות נארזו סלי מזון שיועברו למשפחות לקראת החג, כחלק מהפעילות שמקיימים בחב״ד נתניה לאורך השנה למען תושבי העיר. ישר כח!
לקראת השנה החדשה, פסטיבל הדבש חוזר בחגי תשרי תשפ"ז 2026, ומזמין משפחות להכיר מקרוב את עולמן המסקרן של דבורי הדבש. במסגרת הפסטיבל ייפתחו מרכזי מבקרים ומכוורות ברחבי הארץ, והקהל יוכל לפגוש דבוראים, לצפות בכוורות זכוכית, להתנסות ברדיית דבש, להשתתף בסדנאות יצירה ולטעום דבש ישראלי מזנים שונים. בין התחנות המשתתפות באזור המרכז: משק דבורים סימון בכפר סירקין, משק לין בכפר ביל"ו, "מאחורי הדבש" בכפר חב"ד ו"הכוורת" של שי ספקטור בכפר רות. בצפון ייקחו חלק מכוורות ביסוד המעלה, דפנה, מנות, פקיעין ומקומות נוספים. גיל שצברג, מנכ"ל המועצה להאבקה ודבש, מזכיר כי מאחורי המתיקות מסתתרת גם שליחות חשובה: דבורי הדבש אחראיות להאבקת גידולים חקלאיים ולשמירה על אספקת המזון. המבקרים יוכלו גם לרכוש דבש טהור ישירות מהמגדלים ולתמוך בחקלאות המקומית לקראת החג. לפרטים נוספים חפשו בגוגל: המועצה להאבקה ודבש. חג שמח!
שירי חגואל סיידון פתחה את שנת הלימודים בסבב ביקורים מרגש במוסדות החינוך ברחבי נתניה. במהלך הבוקר היא הגיעה לחטיבת אלתרמן, לבתי הספר שמרית, דבורה עומר ומורשת זבולון וכן לגני מורשת זבולון, שם פגשה ילדים נרגשים, צוותי חינוך, הנהגות הורים ומשפחות שליוו את התלמידים ביום הראשון. בין החיוכים, השירים, הריקודים והפרפרים בבטן, סיפרה חגואל סיידון כי נזכרה מחדש מדוע היא כל כך אוהבת להיות בשטח. לדבריה, מעבר לשמות בתי הספר והגנים, היא לוקחת איתה בעיקר את האנשים שפותחים שנה חדשה עם הרבה אחריות, אהבה והתרגשות. מבחינתה, זה היה יום חג קטן במקומות רבים בעיר.
