אושר אוחנה, בן 17, מחדרה, נער הלוקה באוטיזם ופיגור בינוני, לומד בבית הספר לחינוך מיוחד גלים בחדרה. ביום שלישי הוא שב הביתה מהלימודים עם כוויות קשות בפנים ובידיים.
"ראיתי את אושר עם הכוויות הקשות וחשכו עיני. הזדעזעתי כולי", מתארת בכאב האמא דורית. "הילד המסכן שלי היה בשמש שעות זמן רב. הוא היה צמא מאוד כשהגיע הביתה, ושתה המון מים. קשה וכואב לראות דברים את הבן שלך במצב כזה. זה חוסר אחריות!"
האבא , אלי אוחנה, מוסיף: "אושר היה אדום מאוד בפנים ובידיים, עד השרוול, אדום בצורה קיצונית. שאלתי אותו : אושר מה קרה? אושר, בשל הלקות שלו מתקשה להרכב משפטים ארוכים, אבל הוא ידע לבטא בדיוק מה עבר עליו באותו היום. הוא שב ואמר לי: הייתי במגרש". הוא גם נקב בשמו של סייע בית הספר ואמר שהסייע היה ביחד אתו.
זה היה יום לוהט, עם טמפרטורה של כ-35 מעלות. איך ילד נמצא במגרש חשוף לשמש, וחוזר הביתה במצב כל כך חמור?"
דורית ממשיכה ומספרת: "לקחתי את אושר לקבלת טיפול רפואי בחדר מיון ילדים בבית החולים הלל יפה. אושר קיבל משחות למרוח על הכוויות. קבעו שיש לו כוויות בדרגה א עקב חשיפה ארוכה לשמש. הוא שוחרר להמשך טיפול רפואי, עם המלצה למנוחה של שלושה ימים בבית".
ההורים מספרים כי אושר עדיין לא התאושש מהאירוע. "הילד סובל עדיין מכאבים עקב הכוויות, ואנחנו צמודים אליו ומטפלים בו. מעבר לכך, הוא עבר טראומה.
אלי מספר על תחושותיו הקשות: אני אבדתי אמון בבית הספר גלים. אני שולח ילד בריא פיזית, ומקבל ילד עם כוויות קשות. חמור מאוד לחשוף ילד לפרק זמן מושך בשמש, להערכתי זה היה שעות ארוכות, לאור האבחון בהלל יפה. לאחרונה אנחנו מקבלים דיווחים שהילד משתולל, ולכן גם שינינו לו את הטיפול התרופתי בהמלצת הרופא המטפל. אבל לגוף לוקח זמן להגיב, לבית הספר אין את הסבלנות להמתין לתגובות הגוף? בבית הספר מטרידים אותנו כבר חודשיים בגלל שהילד בחוסר שקט. לאחרונה התבקשנו לבוא לקחת את הילד מבית הספר בגלל שהוא לא רגוע, ולא אחת גם ביוזמתינו השארנו אותו אתנו בבית בימים כאלה. הטיפול התרופתי מותאם, אנחנו עושים באמת הכל למען הילד".
גם באותו היום, הם מספרים, התקשרה המורה ותיארה מצב שאושר משתולל. "המורה הוציאה את הילד החוצה למגרש, אם הילד היה חסר שקט בכיתה – יש בגלים חדר מיוחד שנועד לעזור לילדים להרגע. למה הוא לא היה שם ? למה הוא היה במגרש בחוץ, ביום חמסין , זמן ממושך שאנחנו מעריכים שעות, עד כדי כוויות מסוג א?"
דורית מדגישה את תחושותיה כלפי בית הספר: אתם עובדים בחינוך מיוחד, תטפלו בילדים המיוחדים, תהיו קשובים לצרכים שלהם. בגלל זה יש צוות נרחב בבית הספר.
מה תעשו עכשיו ?
אלי: "אבדתי אמון בבית הספר. התקשרתי לבית הספר לדבר עם המורה. היא אמרה לי שהיא באסיפה ולא יכול ה לדבר איתי, עד היום, יום חמישי, המורה לא חזרה אלי. המנהלת והיועצת הגיעו לבקר אותנו, דברנו עם המנהלת על המקרה, היא הסכימה אתנו, אמרה לנו שזה מחדל, לא צריך לקרות מקרה כזה, ואמרה 'אנחנו נדאג שמקרים כאלה לא יחזרו'.
דורית: "גם אני אבדתי אמון לגמרי בבית הספר. מאוד כואב לי שהבן שלי חוזר הביתה עם כוויות ונמצא במגרש חשוף לשמש מסוכנת זמן כה רב. ככה מטפלים בילד עם צרכים מיוחדים בבית ספר מיוחד ? אנחנו נעבור לבית ספר אחר. הילד שלנו לא ישאר בבית ספר 'גלים'".
אושר אוחנה. שב הביתה מהלימודים עם כוויות קשות (צילום: באדיבות המשפחה)
ממחוז חיפה במשרד החינוך נמסר כי הנהלת המחוז מקיימת ברור יסודי בנושא.
יוליה בן משה, תושבת חדרה, מנהלת עמותת קול הזכויות, ואחת ממנהלות הקבוצה בפייסבוק הורים "רוצים לנשום לרווחה", מסרה בתגובה : הזדעזעתי מהתמונות הקשות, המדברות בעד עצמן. אני מקוה מאוד שהמקרה לא יהפוך לעוד מקרה שנשכח בים הארועים שבהם כולנו חיים, ולא יגמר בהתנצלות סליחה, טעינו נפיק לקחים. לאור מקרה זה מן הראוי שתתבצע הפקת לקחים אמיתית, בכל ההשלכות הכרוכות בטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים. אנו רואים את התמונות המעידות על נזק פיזי, לצערנו אין מי שיעריך את הנזקים הנפשיים".
חבר הכנסת אלי דלל ממשיך לחזק את הקשרים מעבר לים. השבוע נפגש עם נשיא טאיוואן ושוחח עמו על שיתופי פעולה בתחומי הבריאות, ההיי־טק והשבבים, החקלאות, התיירות וגם התפלת המים בהמשך הגיע לביקור בחברה לייצור שבבים, ולא שכח לתעד את הרגעים. שנה טובה.
הרמת כוסית לעובדי רגעים - העמותה לחינוך בלתי פורמלי, התקיימה בנוכחות סגן ראש העיר הרב אורן גבגי, הרב משה לחובר, מנכ״ל העמותה משה קייזלר, המשנה לראש העיר ליאורה לוי, נטלי שטיין ודורון גלאם. חג שמח ושנה טובה.
בועז כספי משתף: ״אני מקבל אות מצטיין ראש העיר, הגיעו חברים רבים. ריגש אותי במיוחד יו"ר סיעת העבודה וסגן יו"ר ההסתדרות פיני קבלו, שהגיע לאחר ניתוח קשה וחייב להישאר בבית, אבל עזב הכל, נהג מבית שאן כדי להיות בטקס שלי. באמת, למרות שאנחנו בפוליטיקה, מתברר שיש בינינו חברות אמת. תודה לך אוהב אותך".
בוריס צירולניק משתף: "אני חוזר לארץ אחרי מסע עבודה והרפתקאות בארה"ב וקנדה. במיניאפוליס, שיקגו, וושינגטון וטורונטו התרשמתי מניקיון מופתי ברחובות ומהנוכחות המתמדת של דגלי המדינה בכל מקום. שמתי לב גם לפער מעניין: בשכונות מבוססות, ספורט הוא דרך חיים ואילו בשכונות חלשות – מקדונלד'ס בכל פינה. חזרתי עם רעיונות וכוחות חדשים, ועם ההבנה כמה החיים אצלנו שונים וסוערים. למרות הג'ט לג אני מחייך ואומר - שבת שלום, בריאות וחדשות טובות לכולם".
