אין הרבה כדורגלנים בישראל ששיחקו בארבעת המועדונים הגדולים בארץ. הקשר שלומי אזולאי עשה זאת ובעיקר בשל העובדה שנחשב לקשר משמעותי בליגה בשנים האחרונות. אזולאי עבר מועדונים רבים ובשנתיים האחרונות בחר להגיע לעיר מגוריו, חדרה, ולעזור לקבוצה המקומית, אך הכישלון הכללי שלה הביא אותה תוך שתי עונות מליגת העל לליגה א'. אזולאי, 36, מדבר לראשונה על הסיבות של הירידה בחדרה וגם עושה חשבון נפש עם הקריירה, שכלל לא הסתיימה ומבחינתו הוא כבר מוכן לאתגר הבא.

-נתחיל מהסוף. מה הרגשת שהבנת שירדתם סופית לליגה א'?

"אישית זה מאוד כאב כי גדלתי במועדון הזה עד גיל 13 ואני תושב העיר ומחובר למקום. אבא שלי שיחק לצד גדול שחקני חדרה, שולם שוורץ ז"ל וזה ריגש אותי לחזור. הרגשתי פספוס ענק בירידה כי אני לא חושב שהיינו הקבוצה הגרועה בליגה, אלא פספסנו הרבה נקודות שביחד הפילו אותנו לירידה".

-מה הסיבה לדעתך לירידת ליגה?

"שילוב של הרבה דברים. חוסר איזון בין שחקנים מבוגרים לצעירים שהביא לחוסר חיבור והרבה שינויים בסגל השחקנים וגם בעמדת המאמן. היינו תמיד צריכים להסתגל למשהו חדש ואז קרה עוד משהו ועוד משהו. אני חושב שהינו הקבוצה ששיתפה הכי הרבה שחקנים בליגה ולא היה הרכב אחד".

-ברמה האישית, הייתה טעות בדיעבד להישאר בחדרה?

"אני בחיים לא מתחרט על שום החלטה שאני לוקח. כבר לפני שנתיים רציתי לחזור למרות שהייתה לי הצעה עם יותר כסף במקום אחר. רציתי לעבור למועדון שבו גדלתי וזו לא הייתה טעות. חדרה זה מועדון טוב שעוד יחזור לליגה הלאומית ואולי גם לליגת העל".

-היו חלקים שהיית מחוץ להרכב העונה. הרגשת שיכולת לתרום יותר?

"מאז הירידה הייתי מבואס והיה לי קשה להסתכל על העונה אחורה, אבל כעת אני יכול להגיד שבוודאי שהייתי יכול לתרום יותר. חבל שלא השתמשו בי ואולי זה היה עוזר".

-מה התוכניות לעונה הבאה?

"עדיין לא חשבתי על כלום. חדרה זה לא עוד מועדון ואני רוצה להמשיך לשחק ומה שיגיע יגיע. אני פנוי לכל אופציה ולא שולל שום דבר".

-יש לא מעט שחקנים מעל גיל 30 שפורשים מכדורגל. למה זה קורה לדעתך?

"זאת תופעה שלצערי קיימת רק אצלנו כי באירופה יש שחקנים שמשחקים ברמה הגבוהה עד גיל 39 ויותר, ראה מקרה לוקה מודריץ'. כל הזמן מדברים פה על כושר גופני ובעיניי זו טעות. אפשר להשתמש בכל שחקן בצורה נכונה ואותו שחקן 'ותיק' יכול לעזור גם במשך מחצית או שלושים דקות, אבל העזרה יכולה להיות משמעותית".

-היית שחקן משמעותי במכבי תל אביב. בדיעבד הייתה טעות בזמנו לעזוב את מכבי תל אביב למכבי חיפה?

"יכול להיות מאוד שכן אם הייתי נשאר במכבי תל אביב ונושך שפתיים ונלחם על הדקות שלי אז הקריירה שלי הייתה משנה מסלול, במיוחד כשהגעתי לשנה לא פשוטה עם מאמנים הולנדיים שהתחלפו. אני שמח שהייתי חלק ממועדון גדול כמו מכבי חיפה ולא מתחרט גם על זה".

-מה בכל זאת אתה מגדיר כפספוס בקריירה?

"אני חושב שאותה תקופה במכבי חיפה. לצערי הגעתי לשנים הרעות של המועדון ונפלתי בין הכיסאות. העונה הראשונה התחילה נהדר והייתי עם 4 בישולים, אבל נפצעתי והתחילה הקורונה וחוסר ההצלחה של הקבוצה פגעה בי".

-חושב על היום אחרי הפרישה?

"כן. אני בגיל 36 ואין מה לברוח מזה וחושבים על העתיד. הקיץ אני מתחיל קורס מאמנים ובמקביל אני לומד תואר ראשון, אבל עדיין רוצה להמשיך כשחקן".

-שיחקת ברוב המועדונים הגדולים בישראל. איפה הכי נהנית?

"אני חושב בתחילת הקריירה בבית"ר ירושלים ששם אף נבחרתי לתגלית העונה. כולם ראו מה היה העונה שם כשהקבוצה מצליחה. זאת חוויה בלתי רגילה להיות חלק מזה שכמצליחים".

-שיחקת הרבה שנים באשדוד והכרת את גדי קינדה ז"ל. כמה מילים לזכרו או סיפור שמייחד אותו?

"זה נפל על כולנו כרעם ביום בהיר. הכרתי אותו דרך החברים באשדוד ובכל מפגש שלנו פגשתי את גדי כספורטאי אדיר ובעיקר איש משפחה למופת. זה אסון גדול ועצב גדול ואני עדיין לא מעכל את זה".

-אמרת שתחום האימון מעניין אותך. מי מודל לחיקוי בעתיד?

"אני רואה את ההצלחה של המאמנים הצעירים בתקופה האחרונה כמו ברק בכר בהפועל באר שבע ובמכבי חיפה וכעת גם רן קוז'וך שדוגלים בכדורגל חיובי. בעיניי זה מסר שאפשר להתקדם".

-לסיום: איפה נראה אותך בעוד שלוש שנים?

"לא יודע, אבל כל עוד הגוף יאפשר לי, אז אני רוצה לשחק. הרצון והתשוקה מהמקצוע הזה עדיין חזק אצלי".